פרוטאזום – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ זוטות
שורה 1:
[[קובץ:Proteaosome 1fnt side.png|שמאל|ממוזער|180px|מבנה הפרוטאוזום. ]]
'''פרוטאוזומים''' הם קומפלקסים [[חלבון|חלבוניים]] הנמצאים בכל ה[[איקריוטיים]] וה[[ארכיאה|ארכיאות]] ובחלק מה[[חיידקים]]. באיקריוטיים מצויים הפרוטאוזומים ב[[גרעין התא|גרעין]] וב[[ציטופלזמה]]. תפקידו העיקרי של הפרוטאוזום הוא לפרק חלבונים שאינם דרושים או פגומים בתהליך של [[פרוטאוליזה]], [[תגובה כימית]] שבה מתפרקים [[קשר פפטידי|קשרים פפטידים]]. אנזימים המבצעים תהליך זה נקראים [[פרוטאז]]ות. הפרוטאוזום הוא מרכיב חשוב במנגנון המבקר את ריכוז החלבונים בתא ובפירוק חלבונים בעלי [[קיפול חלבונים|קיפול פגום]]. תהליך הפירוק מניב פפטידים באורכים של 7-87–8 [[חומצת אמינו|חומצות אמינו]], העשויים להתפרק בהמשך לחומצות אמינו שישמשו לסינתזה של חלבונים חדשים. חלבונים מסומנים לפירוק על ידי חלבון קטן הנקרא [[אוביקוויטין]], ותגובת הסימון מסתייעת באנזימי [[אוביקוויטין ליגאז]]. סימון חלבון על ידי מולקולת אוביקוויטין יחידה, מעודד ליגאזות להוסיף מולקולות אוביקוויטין נוספות, עד ליצירתה של שרשרת פוליאוביקוויטין, אשר קשורה לפרוטאוזום ומאפשרת לו לפרק את החלבון המסומן.
 
מבנהו של הפרוטאוזום גלילי (חבית), המכיל "ליבה" של ארבע טבעות סביב נקבובית מרכזית. כל טבעת מורכבת משבעה חלבונים. שתי הטבעות הפנימיות מורכבות משבע תת -יחידות β, המכילות בין 3 ל-7 [[אתר פעיל|אתרים פעילים]] של [[פרוטאז]]. אתרים פעילים אלו מצויים בחלקן הפנימי של הטבעות, וחלבון המטרה נדרש להיכנס לנקבובית המרכזית לפני פירוקו. שתי הטבעות החיצוניות, מרכיבות כל אחת 7 תת -יחידות α, שתפקידן לשמש כ"שער" דרכו נכנסים החלבונים לפרוטאוזום. תת -יחידות α אלו מבוקרות על ידי היקשרות ל"מכסים", חלקיקים רגולטוריים המזהים את סימון הפוליאוביקוויטין המסמן את החלבון, והם אחראים להתחלת תהליך הפירוק.
 
מסלול הפירוק הפרוטאוזומי חיוני למגוון תהליכי תאיים, ובהם [[מחזור התא]], בקרת [[התבטאות גנים|ביטוי גנים]] ותגובות ל[[עקה חמצונית]]. האוביקוויטין התגלה ותואר במחקר שערכו בסוף שנות השבעים [[אברהם הרשקו]] ו[[אהרון צ'חנובר]] מהפקולטה ל[[רפואה]] ב[[הטכניון|טכניון]], יחד עם [[אירווין רוז]] מהמכון לחקר הסרטן ב[[פילדלפיה]]. מחקר זה, שהביא לפריצת דרך בחקר ה[[סרטן (מחלה)|סרטן]], מחלות ניווניות ב[[מוח]] ומחלות אחרות, זיכה את השלושה ב[[פרס נובל לכימיה]] לשנת [[2004]].