מנחם מנדל שניאורסון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 45:
עם בואו לניו יורק מינה אותו חותנו לנהל את המוסדות המרכזיים שהקים - [[מרכז לענייני חינוך]], ארגון [[מחנה ישראל (חב"ד)|מחנה ישראל]], בשנת [[תש"ב]] התמנה{{הערה|'ימי מלך', חלק ב', עמוד 744}} על ידי חמיו למנהל [[הוצאת ספרים קה"ת|הוצאת הספרים קה"ת]], ובשנת [[תש"ג]] לעורך הראשי{{הערה|'ימי מלך', חלק ב', עמוד 745}} , בשנה זו יצא גם ספרו הראשון, '[[היום יום]]'. לצד עבודתו זו בהנהלת המוסדות המרכזיים של חב"ד, עבד בהנדסת חשמל לאוניות הצי האמריקני בניו יורק{{הערה|ראו [http://www.chabad.org/therebbe/article_cdo/aid/141185/jewish/Wiring-the-Missouri.htm עדותו של מילטון פכטר באתר חב"ד], מעובדי הצי באותם ימים. קטעי וידאו מתוך עדות זו התפרסמו במגזין "תורת חיים" תוכנית 112. אזכור נוסף לעבודה זו ראו בעדותו של מהנדס החשמל מר יעקב הרדוף, שם, תוכנית 210}}. לאחר שהעבודה במוסדות חב"ד רבתה, התפטר מעבודתו כמהנדס.
בשנת [[תש"ז]] נסע ל[[פריז]] לפגוש ולקבל את אמו{{הערה|[http://www.col.org.il/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%97%D7%91%D7%93_%D7%A9%D7%9E%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%99_%D7%91%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%AA_%D7%94%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%A2%D7%99%D7%9D_%D7%9E%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%96_%D7%9C%D7%90%D7%A8%D7%94%D7%91_%D7%9E%D7%A1%D7%9E%D7%9A_%D7%A0%D7%93%D7%99%D7%A8_69446.html צפו במסמך: שם הרבי ברשימת הנוסעים לארצות הברית בתש"ז]}}, לאחר שהצליחה לצאת מ[[ברית המועצות]], בדרכה לארצות הברית. מאז פטירת חמיו, הוא לא יצא ממדינת ניו יורק{{הערה|1=שניאורסון לנשיא [[שז"ר]], [http://www.shturem.net/index.php?section=news&id=57173 "ידוע לו שמאז ההסתלקות של חותני לא יצאתי מניו יורק"], מכתב מ[[י"ג בתמוז]], [[ה'תשכ"ז]]}} ומאז קבלתו את הנהגת חב"ד, פרט לשלושה ביקורים ב"קעמפים" חסידיים ב[[הרי קטסקיל]] בשנות ה-50, הוא אף לא יצא
=== בהנהגת חסידות חב"ד ===
שורה 162:
=== הגאולה במשנתו ===
הרבי עסק רבות בנושא ה[[גאולה]]. לימים סיפר{{הערה|
במשך כל השנים הרבה לעסוק בסוגיית הגאולה והלהיט את הציפייה לביאת המשיח{הערה|חלק נכבד מביאוריו בנושא זה מרוכזים בספר "שערי גאולה" (2 כרכים), ירושלים תשנ"ב. ובמהדורה מורחבת, שם תשס"ט}}. במסגרת זו, עודד את הלימוד בענייני הגאולה ו[[בית המקדש]]{{הערה|על לימוד ענייני הגאולה, ראה: [[תורת מנחם - התוועדויות]], תשנ"א, חלק ג', עמוד 164 ועמוד 189. על לימוד ענייני בית המקדש, ראה: [[לקוטי שיחות]], חלק י"ח, עמוד 411 ואילך}}, הוא אמר כי הלימוד בהלכות אלו מקרב את הגאולה, מעורר את התשוקה אליה ו'מרגיל' את האדם לחיים בימות המשיח. בין השאר תיקן לימוד בהלכות בית המקדש בימי [[בין המצרים]]{{הערה|בשנת תשל"ו. נדפס בשיחות קודש, תשל"ו, חלק ב', עמוד 483-485}}.
שורה 188:
=== יחסו למדינת ישראל והשקפות מדיניות ===
יחסו ל[[מדינת ישראל]] היה מורכב. הוא התנגד לגישה המקובלת ב[[הציונות הדתית|ציונות הדתית]] כי הקמת המדינה היא [[אתחלתא דגאולה]] וראה באמירה זו עצמה סכנה{{הערה|שם=זוין|במכתב להרב שלמה יוסף זוין מי"ז בכסלו תשכ"ט, נדפס ב[[אגרות קודש (מנחם מנדל שניאורסון)|אגרות קודש הרמ"מ]], חלק כ"ו עמודים מ"ד-מ"ז, וב[[לקוטי שיחות]] חלק ט"ו, עמודים 491-493}}. הוא סבר כי עם ישראל נמצא עדיין בגלות, והגאולה טרם הגיעה למרות הקמת המדינה ושיבת יהודים לישראל{{הערה|שם, וכן תורת מנחם - התוועדויות, תשמ"ג, חלק א, עמודים 509-510; ספר השיחות תשנ"ב, הוצאת קה"ת, עמ' 406.}}, ותהליך הגאולה יתחיל ויתחולל דווקא על ידי המשיח על פי הסדר שקבע הרמב"ם{{הערה|בפסק ההלכתי של ה[[רמב"ם]] אודות סדר הגאולה. {{רמב"ם|שופטים|מלכים ומלחמות|יא|}}.}}. עם זאת סבר כי הקמת המדינה היא נס הצלה שניתן מהבורא לעם ישראל כדי להוכיח שהוא ראוי ל[[גאולה]].{{הערה|"נסיון וחזרה כללית לראות אם זכינו", יהודה פלדי, שערים, תמוז תשכ"ט. נדפס ב"הרבי שלושים שנות נשיאות", כפר חב"ד, תש"מ, ע' 119.}} גם בניצחון ישראל ב[[מלחמת ששת הימים]] ובהצלחת [[מבצע אנטבה]], ראה נסים אלוהיים. מאוחר יותר התבסס על כך כשהתנגד להחזרת השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים, בנימוק שהם ניתנו בנס לעם ישראל והחזרתם תהיה כפירה בטובה.
הוא גילה מעורבות אקטיבית בחיי המדינה, עודד את חסידיו לשרת בצה"ל אחרי תום לימודיהם בישיבה{{הערה|ראו התכתבות של הרבי בנושא ב"היכל מנחם" כרך א' ע' קנח-קס. ראו גם "התקשרות", בהוצאת צעירי אגודת חב"ד, גיליון מ"א.}} והפנה אנשי עסקים להקמת מפעלי תעשייה בישראל. בשכונות שהקים לחסידיו ב[[לוד]], ב[[קריית מלאכי]] וב[[ירושלים]] הורה לקלוט גם קבוצות של [[עולה חדש|עולים חדשים]] מגאורגיה ובוכרה.
הרבי קיים קשרים טובים עם רבים ממנהיגי המדינה, קציני צה"ל וראשי מערכות הביטחון בישראל{{הערה|1= [http://chabad.org.il/News/NewsItem.asp?ArticleID=2729&CategoryID=11 ראש השב"כ לשעבר, יעקב פרי, מספר על פגישה סודית עם הרבי בביתו בשנת 1990] באתר חב"ד; {{ynet|קובי נחשוני|יעקב פרי: לרבי היו תחזיות מודיעין מדויקות|4091125|05.07.11|}}}}. קשרים עמוקים במיוחד שררו בינו לבין [[נשיא מדינת ישראל|נשיא המדינה]] [[זלמן שזר]]. בעת ביקורו כנשיא בארצות הברית ביקר שזר את הרבי ב[[מרכז חב"ד העולמי - 770|בית מדרשו]] במקום שהלה יבקרו במלונו. כאשר טענו מקורביו כי הדבר מהווה זלזול בכבוד הנשיא, הגיב שזר כי הוא הולך אל הרבי לא בתור [[נשיא]] אלא כ[[חסיד]].{{הערה|ראו: שמואל קראוס, "'''נשיא וחסיד''', קשרי הרבי מליובאוויטש עם חסידו בלב ובנפש - שניאור זלמן שזר", בהוצאת [[אגודת חסידי חב"ד בישראל]], [[1999]].}}{{הערה|שם=שז"ר}}.
הרבי נודע בהתנגדותו החריפה למסירת שטחי [[יהודה והשומרון וחבל עזה|יהודה, שומרון, חבל עזה]], [[רמת הגולן]] ו[[חצי האי סיני]] ל[[ערבים]]. את התנגדותו ביסס על כמה נימוקים{{הערה|נימוקים נוספים ניתן לראות ב[[אגרות קודש (מנחם מנדל שניאורסון)|אגרות קודש הרמ"מ]] חלק כ"ו עמודים מ"ד-מ"ז. במכתב מי"ז כסלו תשכ"ט, להרב [[שלמה יוסף זוין]], ראה מקורות נוספים במאמר של {{אתרישיבה1|אליעזר מלמד|הרבי מלובביץ' ושלמות הארץ|3706}}.}} ומהם:
# עמדתם של מומחים צבאיים שלדבריו אמרו כולם שכל ויתור על שטחים אלה מהווה בלי ספק [[פיקוח נפש]].{{הערה|המובא בפיסקה זו מבוסס בין היתר על מכתבו בתחילת [[1978]] (נדפס בלקוטי שיחות חלק טו עמוד 489). במכתב מדגיש הרבי כי אף שאותם מומחים הוסיפו שכדאי להיכנס לסכנת החיים הכרוכה במסירת השטחים תמורת השלום המובטח בעתיד וקבלת סיוע כלכלי וצבאי מ[[ארצות הברית]] - אך אלו אינם שיקולים ביטחוניים כי אם מדיניים ופוליטיים.}}
# עמדת ה[[הלכה]] הפסוקה ב[[שולחן ערוך]]{{הערה|{{שולחן ערוך|אורח חיים|שכט}}}}, כי "נכרים שצרו על עיירות ישראל... בעיר הסמוכה לספר, אפילו אינן רוצים לבא אלא על עסקי קש ותבן מחללין עליהם את השבת, שמא ילכדו העיר ומשם תהא נוחה הארץ ליכבש בפניהם". מכאן הסיק כי אסורה מסירת שטחי גבול לאויב באופן עקרוני, אף כאשר המצב הקיים יכול לסכן חיים, שכן היא יכולה לגרום לכיבוש טוטלי בידי האויב.
| |||