הפלישה המונגולית לאזור הים הכספי – הבדלי גרסאות

אין תקציר עריכה
==המרדף אחרי השאה מוחמד השני==
 
בשנת 1219 פלשו המונגולים לתחומי האמפריה של חווראזם בשלושה ראשים, והחלו להחריב אותה. במרץ 1220 ריכז ג'ינגיס חאן את צבאותיו סביב העיר [[סאמרקנדסמרקנד]], והטיל עליה מצור. העיר נפלה לידיו תוך זמן קצר, למרות שהכוח המגן כלל כמאה אלף חיילים. בשלב זה החליט ג'ינגיס חאן לשלוח כוח של 30 אלף לוחמים, בפיקוד המצביאים סובוטאי וג'אבאי וחתנו טוגוצ'אר, ללב האמפריה החווראזמית, במטרה ללכוד/להרוג את שליטה, השאה מוחמד השני.
 
לכאורה, ההחלטה לשלוח כוח פרשים קטן יחסית לצוד את שליט העולם המוסלמי, שלרשותו עמד עדיין צבא אדיר של כ-400 אלף לוחמים, בלב ממלכתו, הייתהנראית נועזת ביותרומסוכנת. הצבא המונגולי חדר בשלב זה רק לשוליים הצפון-מזרחיים של האמפריה החווראזמית, אזור טראנס אוקסאניה (בין הנהרות סיר דאריה והאמו דאריה). השאה עדיין שלט על מרבית שטחי האמפריה העצומה שלו (שכללה את שטח איראן של היום ואת רוב שטחן של אוזבקיסטאן, טג'יקיסטן ואפגניסטן) ויכול היה לגייס שם ללא קושי צבאות גדולים חדשים. אבל ג'ינגיס חאן הבין שהדרך המהירה ביותר להכניע את האמפריה החווראזמית היא להשתמש בטקטיקה של הלם וטרור. מטרתו הייתה לאלץ את מוחמד השני להיות במנוסה כל הזמן, ולהתמקד אך ורק בשמירת הישרדותו האישית. אסור היה לתת לו שהות מספקת כדי לגייס צבאות חדשים ולארגן את ההתנגדות לפלישה המונגולית. לכן נתן ג'ינגיס חאן למפקדי כוח המרדף שלו את ההוראות הבאות: "אל תשובו אלא אם כן לקחתם אותו [את השאה מוחמד] שבי. אם ינוס מלפניכם, צאו בעקבותיו בעקבותיו דרך ארצותיו, לכל אשר יפנה. חונו כל עיר אשר תכנע, אך השמידו ללא רחם כל אשר יעמוד בפניכם ויתנגד לכם" <ref>מיכאל פראודין, '''הכיבוש הגדול-קיסרות המונגולים''' (הוצאת [[מערכות]], 1966), עמוד 141</ref>.
 
==הערות שוליים==