מונגקה חאן – הבדלי גרסאות

מונגקה היה שותף למערכה ה[[אירופה|אירופאית]] ([[1236]]-[[1242]]), בין השאר בהרס [[קייב]] ובהתקפה על [[הונגריה]]. הוא חזר ל[[מונגוליה]] בקיץ [[1241]], לפני סופה הבלתי צפוי של המערכה בעקבות מותו של [[אוגדיי חאן]].

 

לאחר מותו של [[גויוק חאן|גויוק]], החאן הגדול השלישי, מצא עצמו מונגקה מוביל את קבוצת צאצאי ג'ינגיס חאן ששאפו להדיח את צאצאי אוגדיי מהשלטון. [[באטו חאן|באטו]], המבוגר מביניהם, שהיה בנו של [[דז'וצ'י]], היה קרוב למלחמה בגויוק ב-[[1248]], שנמנעה בעקבות מותו של האחרון. לאחר מותו של גויוק, שיתף באטו פעולה עם אלמנתו של טולוי על מנת לסכל את תוכניותיה של אלמנת גויוק - ששלטה בפועל - להעביר את השלטון לאחד מבני משפחתה. באטו כינס [[קורילטאי]] ב[[סיביר]] ב-[[1250]] (הקורילטאי הראשון שלא כונס ב[[מונגוליה]] עצמה). על אף נסיונותיו של באטו, כונס קורילטאי במונגוליה ב-[[1251]], ובחר במונגקה כחאן.

 

בתקופת שלטונו כחאן, התמקד מונגקה בהרחבת האימפריה יותר מאשר קודמו. הוא עסק במלחמה ב[[סין]] מול [[שושלת סונג]], והצליח להביא לכיבוש [[הונאן]] ב-[[1254]] ולכיבוש הודו-סין, שאיפשרו למונגולים לפלוש משלושה כיוונים שונים. הוא מינה את אחיו [[הולאגו]] לעמוד בראש הפלישה לתוך מרכז [[עולם האסלאם]]. המערכה האירופאית הוזנחה, אך ידידותו של מונגקה עם באטו הבטיחה את שלמות האימפריה.

 

במהלך קרב בסין ב-[[1259]], חלה מונגקה באופן מסתורי ב[[דיזנטריה]], ומת. מותו עצר את התקדמותו של הולאגו והוביל ל[[מלחמת אזרחים]] בין אחיו קובלאי חאן ואריק בוקה, שמוטטה את אחדותה של האימפריה המונגולית.

 

*[[צ'אגאטאי (ח'אנות)]]

*[[אילחאן]]

 

{{סדרה