ארכנואידיטיס – הבדלי גרסאות

בנוסף לסריקות הדמייה כמו טומוגרפיה ממוחשבת, MRI ובדיקות נוספות, על תהליך האבחון של מחלת הארכנואידיטיס להסתמך על אנמנזה קפדנית והיסטוריה רפואית מפורטת של החולה תוך מתן התייחסות מיוחדת לפעולות פולשניות לעמוד השדרה, בעבר (על פי הספרות הרפואית - אפילו ניקור מותני בילדות).

למחלת הארכנואידיטיס אין כיום בנמצא טיפול המוביל לריפוי מלא של המחלה, לכן הטיפול הנכון ביותר במחלה זו, כמו במחלות רבות אחרות, '''הוא מניעתה'''. במקרים נדירים תתכן הקלה ספונטנית בתסמינים, עד היעדרות מוחלטת שלהם, אך כאמור, דבר זה נדיר ביותר. ככל שהמחלה מפושטת יותר וככל שהנגעים בארכנואיד רבים ונרחבים יותר, כך המחלה קשה יותר, גורמת לנכות ומוגבלות גדולות יותר וכך הטיפול מורכב יותר.

טיפולים פולשניים: טיפולים כמו הזרקת סטרואידים אל תעלת עמוד השדרה, או בלוק עצבי באמצעות חומרי הרדמה, אינם יעילים ואף עלולים להחמיר את המצב באופן משמעותי (ברבים מהמקרים הם אלה שגרמו למחלה מכלתחילה). שכן, כל אלה פולשים אל חלל הארכנואיד הפגוע ממילא. על פי מחקרים נמצא שניתוחים של כריתת הנגעים בארכנואיד, אינם יעילים אף הם, וגם פעולות אלה עלולות להחמיר את המצב. טיפול נוסף המצוי כיום בשימוש הוא טיפול על ידי גירוי של חוט השדרה באמצעות מכשיר המושתל בחוליות עמוד השדרה - [[Spinal Cord Stimulation]].

טיפולים פיזיוטרפיים ומניפולציות שונות של עמוד השדרה, אינם ממולצים בשל הפוטנציאל שלהם להחמיר את התסמינים. בסקר שנערך באמצעות האינטרנט ופורסם בכתב העת לפיזיוטרפיה - Physiother Res Int. 2005, נמצא שפיזיוטרפיה מחמירה את הכאבים ואת התופעות הנוירולוגיות. מחברי המאמר ממליצים לנהוג בזהירות רבה בחולים אלה. ההמלצה היא על הפעלה מאוד עדינה ללא מתיחות, כיפופים או מניפולציה כלשהי של עמוד השדרה. תוכנית כזו צריכה להיות מותאמת לכל מטופל באופן אישי.