רנה מאייר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מוטב |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 23:
==ראש הממשלה==
ב-[[8 בינואר]] [[1953]] התחלפה הממשלה שוב, לשמאל - מרכז והפעם, מאייר נבחר מטעם מפלגתו לראשות ממשלת צרפת. הוא כיהן במשך כחצי שנה כראש הממשלה, עד [[28 ביוני]] [[1953]] ואז, עם חילופי הקואליצייה, הוחלף על ידי נציג המפלגה השמרנית - [[ג'וזף לניאל]]. לניאל עצמו הוחלף שוב, כעבור כשנה, ביוני [[1954]] בנציג חדש מטעם המפלגה הרדיקלית - [[פייר מנדס פרנס]], שהיה בכך לראש הממשלה היהודי השלישי של צרפת וכיהן כראש ממשלה עד פברואר [[1955]]. שני ראשי הממשלה היהודים הנוספים: [[מישל דברה]] ([[1959]] - [[1962]]) ו[[לורן פביוס]] ([[1984]] - [[1986]]).
מאייר לא הספיק לעשות הרבה בחצי שנת כהונתו כראש ממשלה. עם זאת, בתקופתו החלה תבוסתה של צרפת ב[[הודו-סין]] דאז, [[וייטנאם]] דהיום, תבוסה שהגיעה לשיאה בקרב [[דיין ביין פו]] המפורסם, שהסתיים במאי 1954, בתקופת כהונתו של ג'וזף לניאל, יורשו של מאייר בראשות הממשלה{{הערה|[http://www.haaretz.co.il/misc/1.964371 הארץ, 5 במאי 2004]}}. תהליך התבוסה לא היה כמובן תוצאה של משהו שמאייר עצמו עשה, אלא חוסר יכולתו לשנות מצב אותו קיבל מראשי הממשלה שקדמו לו, של העדר אופק מדיני ברור ומטרות מלחמה מוגדרות. כשבמאי 1953 התמנה הגנרל נאוואר למפקד העליון של כוח המשלוח הצרפתי בהודו-סין, כל מה שידע ראש הממשלה רנה מאייר לומר לו היה כי "הממשלה מחפשת מוצא של כבוד", מבלי לפרט איזה מין מוצא של כבוד הוא זה. אפוף בעמימות הזאת יצא נאוואר להודו-סין והחל בקרב למול ה[[וייטמין]] בראשות הגנרל [[נגויין גיאפ]] והובס כאמור בתוך כשנה.
| |||