פנגנזה – הבדלי גרסאות

'''פנגנזה''' היא תיאוריית [[תורשה]] שפרסם [[צ'רלס דרווין]] בספרו "'''מגוון בעלי חיים וצמחים בתנאי ביות"''' בשנת 1868. התיאוריה מניחה את קיומן של "גמולות", חלקיקים קטנים שנמצאים בכל איבר בגוף, אשר קובעים את תכונותיו ומעבירים תכונות בתורשה. התיאוריה מעולם לא נתקבלה על ידי הקהילה המדעית והוכחה סופית כלא נכונה עם קבלת [[חוקי מנדל]] בשנת 1900. דווקא בשל כך, חשיבותה הרבה בשיח האקדמי בנושאים הקשורים להיסטוריה של המדע.

הצורך של דרווין בהצגת תיאוריית תורשת,תורשה נבע מכך שהיה צריך להציג מנגנון שיסביר הופעות של וריאציות שונות של תכונות כחלק מהתיאורית האבולוציה שלו.

לאחר פרסום [[מוצא המינים]] בשנת 1859, התעוררו התנגדויות שונות לתיאוריה שהוצגה בו, הן התנגדויות מדעיות והן התנגדויות דתיות. דרווין תחם מראש את הדיון בתיאוריה ככזה שיתמודד עם טענות מדעיות בלבד ולחלקן ענה כבר בפרק שיוחד לנושא ב"מוצא המינים". בין ההתנגדויות המדעיות מופיע הטיעון הבא : גם אם תצוץ תכונה חדשה ויעילה בקרב פרט בודד, סביר שזו תיטמא באוכלוסייה הכללית תוך דורות ספורים. בשנת 1867 הציג פלימינג ג'קין טיעון זה, ושאל איך פרטים בעלי יתרון, יכולים להתרבות ולשרוד בכמויות גדולות מספיק כך שיתאפשר להסיט את האוכלוסייה לאותו כיוון מועדף. בין היתר נשען טיעון זה בכלל וג'קיןנקין בפרט, על גישה רווחת דאז בשם "תורשה ממזגת", או "תורשה מעורבת", גישה לפיה תכונותיהם של שני הורים מתמזגות ומתערבבות זו עם זו, וכך נוצרות תכונות הצאצאים. על פי גישה זו, תכונות חדשות באשר הן, סביר להניח שיתנדפושיעלמו תוך דורות ספורים. {{הערה| ג'נט בראון, מוצא המינים של דרווין: ביוגרפיה של ספר (מאנגלית: ברוריה בן- ברוך), תל אביב: ידיעות ספרים וספרי עליית הגג (2009), עמוד : 121}} דוגמה שמפשטת טיעון זה היא "אוכלוסיית המשולשים השחורים": אם ישנה אוכלוסייה של משולשים שחורים ובאופן אקראי נוצר בה משולש לבן אחד, סביר להניח שבדור הבא הוא יעמיד עם משולש-נקבה שחור צאצאים אפורים, שיעמידו בדור הבא משולשים אפורים כהים, עד שתוך מספר דורות כל המשולשים יהיו שוב שחורים.

על פי תיאוריית הפנגנזה, בכל אחד מאיברי הגוף קיימים חלקיקים קטנים רבים הנקראים "גמולות". הגמולות הינן קטנות ביותר בגודלן, אך רבות מאוד בכמותן ונוצרות כחלק מתהליך ההתחלקות של תאי הגוף, ומתחלקות ומתרבות בעצמן בהליךבתהליך דומה. בכל גמולה מוגדרת תכונה מסוימת לאיבר בה היא נמצאת, אך בכל איבר כמות גמולות גדולה, כאשר לגמולות שונות עשויות להיות מוגדרות תכונות שונות. תכונתו בפועל של האיבר תיקבע בסופו של דבר בהתאם לכמות הגמולות אשר בהן מוגדרות התכונה, כאשר רוב גמולות קובע.

תהליך התורשה אם כן, על פי הפנגנזה, הוא תהליך בו גמולות מכל איברי הגוף נשלחות לאיברי המין של ההורים ומתחברות ביחד במהלך יחסי המין לכדי צאצא אחד עם תכונות שהורכבו מהגמולות של שני הוריו. הגמולות המגיעות מהאיברים השונים לאיברי המין לא מגיעות בצורה פרופורציונלית לכמות שלהן באיברים, וכיוון שישנן כמות גדולה של גמולות הדבר מותיר מרווח לאקראיות ביצירת התכונות החדשות של הצאצא.

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=גמולות אשר קודם לכן נגזרו מאותו חלק, לפני שזה עבור שינוי כלשהו, עשויות להתפזר באורגניזם ולעבור מדור לדור, כך שתחת נסיבות מתאימות הן עשויות להתפתח מחדש. או אז, השינוי החדש, עשוי או להישמר לזמנו המתאים, או לאבד לנצח {{הערה| מקור=שם, עמוד 320 }}}}.

1. *תיאוריות הפנגנזה קובעת כי תכונות שנרכשו במהלך חייו של האורגניזם וכאמור שינו את הרכב הגמולות שלו באיברים בהם חלו השינויים, מועברות בתורשה, מה שנותן לתיאוריה אלמנטים [[למארק|למארקיאניים]], של הורשת תכונות נרכשות.

2. *התיאוריה מעניקה כוח רב לאקראיות במנגנון התורשה. כיוון שיש כמות עצומה של גמולות, ואלו לא עוברות לאיברי המין באופן פרופורציונאלי לכמותן באיברי הגוף השונים, התכונות בפועל של הצאצא נקבעות אמנם באופן כללי על ידי הגמולות של הוריו, אך באופן ספציפי באקראיות רבה.{{הערה|Baigrie, Brian S., ed. 2004. Scientific Revolutions: Primary Texts in the History of Science. Upper Saddle River NJ: Prentice Hall, pp. 318. , }}

# התיאוריה משיגה את מטרתה המקורית: היא מתאימה לתיאוריה האבולוציונית של דרווין, משלימה אותה וממלאת את הפער שבה בעניין ההורשה הממוזגת; היא מציגה מנגנון בושבו תכונה חדשה יכולה לעבור בתורשה כפי שהיא, מבלי להתערבב בתכונות הישנות ולהיעלם.

# התיאוריה מציעה מנגנון שמסביר תופעות מוכרות שקשה היה להסביר אותםלהסבירן יחד בתיאוריה אחת; היא פותרת לכאורה את התעלומה סביב השאלה מדוע צאצאים לרוב דומים להוריהם, אך לעתים תכונות מדלגות על דור ועוברות מצאצאים לנכדים. זאת, על פי הפנגנזה, כיוון שלפעמים גמולות של תכונה דומיננטית אצל ההורים יעברו בכמות שתהפוך תכונה זו לדומיננטית אצל הילדים, אך בפעמים אחרות גמולות אלו עשויות לעבור בכמות קטנה יותר, ורק בדור הבא לעבור בכמות שתחזיר אותה להיות דומיננטית.

# התיאוריה מאפשרת להבין מדוע לפעמים תכונות של הורה אחד באות לידי ביטוי בצאצא באופן דומיננטי הרבה מיותר מאלו של ההורה השני; הדבר יכול לנבוע מכל מיני וריאציות בהעברת הגמולות, בין היתר שהתכונה הדומיננטית היתההייתה קיימת גם אצל ההורה השני בגמולות ועברה משניהם, שהתכונה הדומיננטית היתההייתה דומיננטית בגמולות של ההורה "המוריש" יותר ממה שהיתה התכונה האלטרנטיבית אצל ההורה השני, ועוד.

# התיאוריה מתאימה למצבים, שבין היתר קריטיים לתורת האבולוציה של דרווין, בהםשבהם תכונות לכאורה חדשות לגמרי, או תכונות ישנות שלא נראו במשפחה מזה דורות רבים, מופיעות לכאורה משום מקום. הפנגנזה קובעת מנגנון לפיו תכונות אלו כנראה היו קיימות כל הזמן בגמולות, אך באו לידי ביטוי רק בנקודות זמן מסויימות, כאשר הגמולות שלהן היו ברוב{{הערה|שם, שם}}.

1.# היא מאוד ספקולטיבית ; היא מחייבת הנחת הנחות רבות.

דוגמה לחיסרון האחרון שנמנה, היא התיאוריה החלופית שהציע פרנסיס גלטון. במאמר שפרסם ואף שלח בדואר לדרווין{{הערה| • Francis Galton, "A Theory of Heredity", The Journal of the Anthropological Institute of Great Britain and Ireland, Vol. 5, (1876), pp. 331-332.}}, ניתח גלטון מספר נקודות הנחה בסיסיות של הפנגנזה, בהן שלכל יחידה בגוף נבטים נושאי תכונות משל עצמה (לפי דרווין - "גמולות"), ושהאורגניזם כולו בשל כך תלוי בכל יחידה לחוד בכל הקשור לתהליך התורשה. הנחות יסוד אלו נראו לגלטון מרחיקות לכת מידיי, מה שהוביל אותו להציג מנגנון חלופי, לפיו תהליך התורשה מתקיים על ידי "כוח מעצב כללי". משמעות הדבר היא שכוח זה רלבנטי לכל התכונות, שאינן "עצמאיות" כמו במודל של הפנגנזה, ושתכונות אינן עוברות ישירות מהורים לצאצאים, אלא עוברות לבני כל הדורות על ידי מנגנון משותף. במידה רבה, [[גילוי מבנה ה-DNA]] קרוב ל-100 שנים מאוחר יותר, תאם לנקודה מהותית זו בתיאוריה של גלטון ובשלוסתר כך זו עדיפה עלאת תיאוריית הפנגנזה של דרווין.

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=קראתיבדקה זו סיימתי את המאמר שלך, בסקרנותואני וענייןחושב רבשלא קראתי דבר מסקרן ומוזר יותר בחיי [...] אינניהייתי מביןרוצה באלולהאמין נקודותשהערפול אנחנוהיה בכללכולו חלוקים.בראשי, אך אני מעזלא לטעוןחושב שזהכך בעיקרכיוון בגללשבן הערפולמשפחתי במחשבהשראשו שליהיה צלול יותר משלי, אבלקרא בוודאיאת שזוהמאמר לאוהיה הסיבהמבולבל היחידהבדיוק כמוני. כרגע אינני יכול להגדיר מה הם נבטים "מפותחים", "פוריים" או "עקרים". אתה נוצרי אמיתי אם לא תשנא אותי כעת לנצח.{{הערה| מקור=מכתבו של דרווין לגלטון, 710.11.1875, בתוך סטנפורד (2006), עמוד 139}}140}}

נקודה זו משמעותית לדיון ההיסטורי בנושא [[ריאליזם מדעי|הראליזם המדעי]]. ראליזםריאליזם מדעי היא גישה רווחת בהיסטוריה של המדע, המניחה התקדמות של המדע כך שהתיאוריות שבידנו טובותקרובות יותר לאמת משהיו בעבר וצפויות להיות טובות יותרלהמשיך עםלהתקרב הזמןלאמת.

פ. קייל סטנפורד, פילוסוף והיסטוריון של המדע, מציג את התעלמותו של דרווין מרעיונותיו של גלטון ואת קיבעונו בעניין הפנגנזה כהפרכה לעיקרוןלתפיסת הראליזםהריאליזם המדעי {{הערה|Stanford, Kyle. 2006. “Darwin’s Pangenesis and the Problem of Unconceived Alternatives”. British Journal for the Philosophy of Science 57: 121‐144. }}. על פיופי סטנפורד, מדובר בדוגמה לעיקרון לפיו קיומהיכולות שללהתקיים תיאוריהחלופות שמסבירהמוצלחות לכאורהלא נתוניםפחות מסוימיםלתיאוריות מוצעות, אינהאשר סותרתלא תיאוריה נוספת שאינה עולהיעלו על הדעתדעתם של אנשימדעני הממסד המדעיהתקופה. יתרה מכך :, אם אפילו מדען דגול כמו דרווין, אפילו כשהציגו לו את התיאוריה האלטרנטיבית שלא עלתה על הדעתדעתו, יכול היה להגיע למצב בושבו הוא לא היה מסוגל לקבל את קיומן של אפשרויות אחרות, כנראה שנפוצה בהיסטוריה של המדע תופעה של תיאוריות לא נכונות שהתקבלו עקב כך שתיאוריות חלופיות ונכונות יותר פשוט לא נהגו.

* פ. קייל סטנפורד, [http://www.lps.uci.edu/lps_bios/stanford עמוד אישי], לוגיקה ופילוסופיה של המדע, אוניברסיטת קליפורניה, סאן דיאגו.