אתנוגרפיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
שורה 2:
 
==אנתרופולגיה חברתית ותרבותית==
[[אנתרופולוגיה תרבותית|אנתרופולגיה תרבותית]] ואנתרופולוגיה חברתית, פותחו שתיהן מיישום של האתנוגרפיה. היצירות הקלאסיות של ענפים אלו הן בעיקרן יצירות אתנוגרפיות. יצירות כמו: ''ימאי האוקיינוס השקט המערבי'' של האנתרופולוג הפולני המפורסם [[ברוניסלב מלינובסקי]], ''The Nuer'' מאת האנתרופולוג-החברתי הבריטי [[אדוארד אוונס-פריצ'ארד]], ''התבגרות בסמואה'' של האנתרופולוגית-התרבותית האמריקאית [[מרגרט מיד]] או ''Naven'' מאת האנתרופולוג הבריטי [[גרגורי בטסון|גרגורי ביטסון]]. כיום, אנתרופולוגים חברתיים ותרבותיים שמים דגש חזק על עשייה ממשית ועצמאית של מחקר אתנוגרפי כבסיס ורקע למחקר מעמיק יותר, עד כדי-כך שאתנוגרפיה - המיזוג ההשוואתי של מידע אתנוגרפי - היא מקצוע שלם העומד בפני עצמו, לעתים נדירות בלבד.
 
אתנוגרפיה היא הצפייה הישירה, ממקור ראשון, בהתנהגות יומיומית של חברה או קבוצה של אנשים בעלי מכנה משותף. החוקר עצמו עשוי אפילו ליטול חלק בתהליך ולשמש כמשתתף וכצופה. אתנוגרפיה היא ענף מחקר המבוסס כולו על [[עבודת שדה]]. מטרת האתנוגרפיה היא תיעוד תופעות בזמן התרחשותן, זמן אמת, ותיעוד תפישת העולם של מושא המחקר בהקשר לעולם היומיומי בו הוא חי, לחברה ולתופעות בפרט, על ידי החוקר. אחת הביקורות כלפי האתנוגרפיה היא שנוכחות החוקר בשטח, בזמן אמת, עלולה לגרום או לתרום לתוצאות שאינן מדויקות. זאת מכיוון שמושאי המחקר עלולים להתנהג בצורה שונה מהרגיל עקב נוכחתו של החוקר (שכן נוכחות זאת היא לרוב מאורע בלתי-רגיל). לכן, מסכמים המבקרים, מכיוון שהתנהגות מושאי-המחקר אינה זו שבנורמה, התוצאות הנובעות מהמחקר הן שקריות כי הן אינן מתארות את ההתנהגות הנורמלית של מושאי-המחקר בזמן התרחשות התופעה.
 
ישנן מספר נושאי-בת של האתנוגרפיה בתוך האנתרופולוגיה התרבותית. החל בשנות החמישים המאוחרות של המאה ה-20 ודרך תחילת שנות השישים, אנתרופולוגים החלו לכתוב "וידויים" אתנוגרפיים שהביאו לידיעת הקהילה הבינלאומית את טיבו של המחקר האתנוגרפי. מהמפורסמות שביצירות אלה הן ''ארצות טרופיות נוגות'' של [[קלוד לוי-שטראוס|קלוד לוי-שטראוס]], ''The High Valley'' מאת קנת' ריד ו''The Savage and the Innocent'' של [[דייוויד מייבורי-לואיס|דייוויד מייבורי-לואיס]] כמו-גם ''Return to Laughter'' מאת [[אלינור סמית' בואן]] ([[לורה בוהנן]]) הדמיוני במקצת. מאוחר יותר, אתנוגרפיות "רפלקסיביות" טבעו את הטכניקה לפיענוח הבדלים תרבותיים על ידי הצגת ההשפעות שלהם על האתנוגרף (זהו החוקר העוסק באתנוגרפיה). דוגמאות מפורסמות כוללות את ''Reflections on Fieldwork in Morocco'' של [[פול ריינבאו]], ''The Headman and I'' מאת ג'אן-פול דומון וְ-''Tuhami'' של [[וינסנט קראפאנזאנו]]. בשנות ה-80, תחת השפעת המחשבה ה[[פוסטקולוניאליזם|פוסטקולוניאלית]]/[[פוסט סטרוקטורליזם|פוסט סטרוקטוריאלית]], ביקרו האתנוגרפים בחריפות את השפה בה נעשה שימוש ביצירות אתנוגרפיות. אתנוגרפיות "ניסוייות", החושפות את תסיסתה של הדיסציפלינה, כוללות בתוכן את ''Shamanism, Colonialism, and the Wild Man'' של [[מיכאל טוציג]], ''Debating Muslims'' של מיכאל.פ.ג'.פישר ו-מדי עבדי, ''A Space on the Side of the Road'' מאת [[קת'לין סטיוארט]] וְ-''Advocacy after Bhopal'' של קים פורטון.
 
אנתרופולוגים תרבותיים, כמו [[קליפורד גירץ]], לומדים ומפרשים מחלוקות תרבותיות באמצעות אתנוגרפיה המבוססת על עבודת-שדה עצמאית. בכך הם מספקים תיאור על תרבות, חברה או קהילה מסוימת. במסגרת עבודת השדה מבלים האתנוגרפים שנה לפחות בקרב החברה אותה הם חוקרים ולומדים על מנהגיהם ודרך חייהם. האתנוגרף הוא לרוב חלק מנושאי-המחקר וצופה, כאחד. האתנוגרף לוקח חלק פעיל במאורעות אותם הוא לומד מכיוון שדבר זה עוזר לו להבין את הלך-הרוח והמחשבה המקומית.