מד-זווית – הבדלי גרסאות

לצורך קביעת הזוויות של הגבישים נזקק ה[[קריסטלוגרף]] [[ז'אן-בטיסט לואי רומה דה ל'איל]] למכשיר שימדוד בצורה מדויקת את הזוויות בין פאות הגביש. הוא פנה בבקשה לתלמידיו שינסו לבנות מכשיר כזה. תלמידו, אַרְנוֹ קַרַנְז'וֹ (Arnould Carangeot{{כ}} 1806-1742) פיתח את '''גוניומטר המגע''' (Contact Goniometer) והציגו לראשונה ב-[[11 באפריל]] [[1782]]. המכשיר בנוי מחצי עיגול המחולק למעלות ומסרגל שאותו הסמיכו לפאות הגביש הנבדק. המכשיר מדד רק גבישים מפותחים היטב וגדולים יחסית. דיוק המכשיר הגיע עד חצי מעלה.

 

[[ויליאם הייד וולאסטון]] (1766-1828) [[פיזיקאי]], [[כימאי]] ופיזיולוג אנגלי אשר תרם רבות בגילוייו והמצאותיו בתחומים אלו, פנה לתחום ה[[קריסטלוגרפיה]] עקב התעניינותו במבנה הגאומטרי של ה[[אטום]]. בשנת 1802 פיתח את מד השבירה (Refractometer), ובעקבות זאת המציא ב-1809 את '''גוניומטר ההחזר''' (Reflection Goniometer), שהתבסס על חישוב הזוויות שבין שני אנכים לפאות סמוכות בגביש כשאת איתור האנך לפאת הגביש מבצעים באמצעות הקרנת אור על הפאה וחישוב [[חוצה זווית]] ההחזר. שיטה זו אפשרה למדוד גבישים קטנים בהרבה מאלו שנמדדו באמצעות גוניומטר המגע, וברמת דיוק גבוהה יותר.

להמצאתו השפעה רבה על תחום ה[[מינרלוגיה]] בכך ששיפר את דיוק המדידות ומתוך כך את הבנת מבנה הגבישים. הגוניומטר הקריסטלוגרפי נקרא עד היום גם גוניומטר וולאסטון, על שם ממציאו.