סטיב רייך – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ZéroBot (שיחה | תרומות)
מ r2.7.1) (בוט מוסיף: ro:Steve Reich
Shirabira (שיחה | תרומות)
שורה 12:
גיחותיו המוקדמות של רייך להלחנה כללו התנסות בחיבור ב[[שיטת שנים-עשר הטונים]], אבל הוא מצא, שההיבטים הריתמיים של השורה ה[[דודקפוניה|דודקפונית]] מעניינים אותו יותר מן ההיבטים המלודיים. רייך גם חיבר מוזיקה לסרטיו של רוברט נלסון, The Plastic Haircut ו-Oh Dem Watermelons.
 
בהמשך הושפעההושפע רייך מ[[מינימליזם|מינימליסט]] אחר, טרי ריילי. יצירתו ה[[מוזיקה אליאטורית|אליאטורית]] של ריילי "בדו", במבנה חופשי ורופף, משלבת תבניות מוזיקליות פשוטות, מאוזנות במפעם, ליצירת שלימות לכידה, משתנה לאיטה. רייך אימץ את הגישה הזו לחיבור יצירתו הגדולה הראשונה, "יירד גשם". היצירה, שנכתבה בשנת [[1965]], בנויה מהקלטות של דרשה על קץ העולם של המטיף ה[[אפרו-אמריקאי]] האח וולטר. רייך השתמש בטכניקת הטייפ המוקדמת שלו והעביר את הדרשה ללולאות טייפ רבות, משתלבות ומתרחקות לסירוגין, כשקטעים מן הדרשה חתוכים וערוכים מחדש.
 
"שייצא החוצה" (1966) בנויה באופן דומה. שורת דיבור יחידה שאמר ניצול פצוע מהפגנת גזע עוברת טיפול ועריכה. הניצול, שהוכה, דקר חבורה על גופו כדי לשכנע את המשטרה באמיתות המכות שקיבל. בשורה המדוברת מופיעות המילים "שייצא החוצה הדם מהמכה בשביל שייראו." רייך הקליט את הקטע "שייצא החוצה בשביל שייראו" על שני ערוצים, המושמעים בתחילה באוניסונו (בקול אחד). עד מהרה מתגלה אי-תיאום בזמנים ביניהם; הפער מתרחב והולך עד שהוא הופך להדהוד. אז מתפצלים שני הקולות לארבעה, החוזרים על עצמם שוב ושוב, אחר לשמונה, וכך הם ממשיכים להתפצל עד שהמילים עצמן אינן מובנות עוד והמאזין נשאר רק עם דפוסי דיבור ריתמיים וטונאליים.