|
[[תמונה:Hair vehabayit.JPG|שמאל|ממוזער|170px|]]
בעיצוב העטיפה של הספר עוסק פעמים רבות [[מעצב גרפי]] שהתמחתו בכך. דוגמה בולטת לכך הם כ-700 מספרי הוצאת "[[עם עובד]]", שעטיפתם עוצבה על ידי המעצב [[שמעון זנדהאוז]]. בסדרת ספרי "הספרייה" וממשיכתה "[[הספריה החדשה]]" עסקה בעיצוב יעל שורץ, ולאחר פטירתה עוסק בעיצוב פרופ' [[מנחם פרי]], עורך הסדרה, תוך שהוא שומר על הקו העיצובי שהתוותה שורץ. פרי תיאר את אופן עבודתה של שורץ:
:{{ציטוט|תוכן=יעל שורץשוורץ, דוקטור לספרות, קראה את הספרים לקראת עיצוב העטיפה, ברגישות ובעומק, והאימאז' שבחרה לא נועד להיות אילוסטרציה לספר אלא אינטרפרטציה, שלפעמים אף "התווכחה" עם הטקסט של מ"פ בגב הספר. ([http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/LiArtPE.jhtml?contrassID|מקור=2&subContrassID=12&sbSubContrassID=22 {{הארץ/ספרים],|מנחם פרי|ברוחה של יעל שוורץ|1.1105832|17.5.06)2006}}}}
על הזיקה ההדוקה שבין העטיפה לתוכן הספר עמד פרופ' פרי בדבריו בגב ספרה של [[נטליה גינצבורג]], "העיר והבית":
:{{ציטוט|תוכן=ציור העטיפה שבחרה יעל שורץ מאיר זווית שנראית תחילה לא צפויה. הוא מתייחס ללוּקרֶציה, האשה בעלת ההריונות הרבים ביותר בספר (משלושה גברים), האומרת: "אני אוהבת שהבטן שלי גדולה". במחשבה שנייה, אכן, ההוֹרוּת הטבעית, הספונטנית, היא הערך החריף ביותר בספר; מול כל הדמויות המחפשות חסוּת וביטחון, היא הדבר שמפציע למרות־הכל, היא הממשי שיכולים להעניקו אפילו אבות לא־אמיתיים, כמין תיקון ליחסים קודמים, חסרים, של הורים־ילדים.}}
==שיקולי שיווק בעיצוב עטיפת הספר==
|
