הבדלים בין גרסאות בדף "התאבדויות המוניות בשלהי הרייך השלישי"

מ (בוט החלפות: לעתים, אידאולוג)
 
==התעמולה הנאצית וההתאבדויות==
הן החורבן והן הנכונות להתאבד היו רעיונות מרכזיים באידאולוגיה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה. היטלר עצמו הכריז על רצונו להתאבד במקום לנחול תבוסה, כבר בספטמבר [[1939]] במהלך [[המערכה בפולין|הפלישה הגרמנית לפולין]] (שהובילה לפרוץ מלחמת העולם השנייה), ואף נאם בנושא ב[[רייכסטאג]]: "אני לא רוצה להיות שום דבר אחר מאשר החייל הראשון של ה[[רייך]] הגרמני. לכן אני צריך ליישםלבשתי את ה[[טוניקה (בגד)|טוניקה]] שהייתה הקדושהתמיד והיקרהקדושה ויקרה ביותר עבורי. אני לא אנקוט אותה בשניתאסיר לאחרעד שננצח, או שלא אחיה כדי לראות את היום ההוא!"
[[קובץ:Leipzigsuicide.jpg|250px|שמאל|ממוזער|קורט ליסו, ה[[גזבר]] ה[[נאצי]] של העיר [[לייפציג]], התאבד עם משפחתו, כשהוא אוחז תעודת זהות של המפלגה הנאצית לצד [[מרפק]]ו, לפני כניסת חיילים אמריקאים לעיר.]]
ככל שהתקרבה תבוסתה של גרמניה, שיבחו מנהיגיה את ההתאבדות כעדיפה מן התבוסה. היטלר הכריז ב-[[30 באוגוסט]] [[1944]] במהלך תדרוך צבאי: "זה רק (שבריר) שנייה. ואז אתה נגאל ומוצא שלווה ושלום נצחי." בניגוד ל{{ה|אימפריה היפנית}}, סירבה גרמניה הנאצית להיכנע, והמשיכה להילחם, על פי חזונו של היטלר שכלל רק שתי תוצאות אפשריות: ניצחון או חורבן; תומכים רבים של האידאולוגיה ושל המפלגה הנאצית קיבלו את המסר ה[[אפוקליפסה|אפוקליפטי]] של המשטר הנאצי והביטו לעבר סוף חייהם. לאחר שנים רבות של חשיפה לאידאולוגיה הנאצית שתיארה את העולם במונחים קיצוניים וחוויות החודש האחרון של המלחמה – לגרמנים רבים ה[[מוות]] נראה כמו הדרך היחידה החוצה.