טלגרפיה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות |
מצטער, לא נשמע לי אנציקלופדי בכלל |
||
שורה 21:
עם המצאת הטלפרינטר (Teleprinter), איפנון טלגרפי הפך אוטומטי לחלוטין. המכשירים הראשונים השתמשו ב[[קוד בודו]] (על שם אמיל בודו), קוד בן 5 [[סיבית|סיביות]]. קוד זה הפיק 32 סימנים בלבד, לכן הוגדר מחדש לשתי "הזזות" (Shifts), אחת עבור אותיות והשנייה עבור סימנים. הקוד חולק בצורה ברורה ובלתי משותפת של סימנים אותיות.
תעשיית התעופה עדיין משתמשת במערכת טלפרינטרים מעל רשת סיטה (SITA). לדוגמה: מערכת PARS - Programmable Airline Reservation System משתמשת עדיין בקוד בעל 6 סיביות מוזזות הדומה לקוד המקורי, בגלל הדרישה ל- 8 ביטים בלבד לתו
מערכת תזמון תקנית פותחה עבור טלקומוניקציה. מצב הקו הוגדר כמצבם החשמלי של החוטים. בדרך זו זוהתה מיד "נפילה" של קו. הסימנים נשלחו על ידי שליחת "ביט אתחול" שגרם לביטול המתח על הקו והעברתו ל"מצב סימן" (mark state). ביט האיתחול גרם להפעלת גלגל מחליף המופעל על ידי מנוע בעל מהירות מדויקת (שהוחלף מאוחר יותר בציוד דיגיטלי). הגלגל מחליף חילק את הביטים מקו התקשורת לסדרת ממסרים ש"לכדו" את הביטים. "ביט עצירה" נשלח כדי לוודא כי לגלגל מחליף יש מספיק זמן לעצור ולהתכונן לסימן הבא. ביט העצירה הפעיל את מנגנון ההדפסה. לעתים, נשלחו שני ביטים לעצירה כדי לוודא עצירה ומניעת רעידות של המנגנון.
| |||