פריץ גרובה – הבדלי גרסאות

בראשית מאי החליט שר החוץ הגרמני [[יואכים פון ריבנטרופ]] לשלוח את גרובה כשגריר לבגדאד. סוכם כי גרובה יגיע לבגדאד, וינסה ליצור בה מרכז השפעה גרמני שיפיץ את המרד לכל רחבי המזרח התיכון. סוכם כי הדרך הטובה ביותר לסייע למרד, שעמד בפני תבוסה צבאית במאבק כנגד הכוחות הבריטים העדיפים, היא משלוח כוחות אוויריים של ה[[לופטוואפה]]. קולונל [[ורנר יונק]] הוצב בראש כוח קטן של שתי [[טייסת|טייסות]] האחת של מפציצי [[היינקל He 111]] והשנייה של מטוס הקרב [[מסרשמיט Bf 110]] שיצא ל[[מוסול]]. המפקד הבכיר של המבצע היה הגנרל [[הנס ישונק]] שישב ב[[אתונה]].{{הערה|{{מערכות|גד פאוקר|מחווה הירואית בשמי חבנייה|6/109526|311, מרץ 1988}}}} ב-[[6 במאי]] יצאו גרובה ואנשיו באמצעות מטוסיו של יונק, ל[[חאלב]] ב[[סוריה]] שהוחזקה על ידי אנשי [[צרפת של וישי]]. מפקד הכוחות הצרפתים, הגנרל [[אנרי פרנאן דנץ]], הבטיח לסייע ולאפשר מעבר לכוח האווירי הגרמני. ב-[[11 במאי]] הגיע גרובה לבגדאד.{{הערה|Robert Lyman [http://www.scribd.com/doc/3381235/Iraq-1941 Iraq 1941] Osprey Publishing, 2006, pp.61}} ב-[[16 במאי]] נפגש גרובה בבגדאד עם אל-כילאני, עם הקולונל יונק ועם אנשי הכת הצבאית. החבורה דנה בדרכים בהן יכול הכוח האווירי הגרמני לסייע לעיראקים במלחמתם.

 

 

ב-[[31 במאי]] יצא גרובה את בגדאד למוסול, ולאחר מכן חצה את הגבול לכיוון חאלב. הבריטים ארגנו כוח מוטס אד-הוק, בפיקודו של מייג'ור בשם גוץ', שקיבל את הכינוי "גוקול", שנועד לתפוס את גרובה, לו ייחסו הבריטים חשיבות רבה. הכוח הגיע למוסול ב-[[3 ביוני]] ומצא כי גרובה כבר עזב את המקום. לאחר מכן נכנס הכוח באופן בלתי חוקי לסוריה, ורדף אחר גרובה עד לעיירה [[קמישלי]]. בסופו של דבר הצליח גרובה להערים על מחפשיו ולשוב לאירופה.{{הערה|Robert Lyman [http://www.scribd.com/doc/3381235/Iraq-1941 Iraq 1941] Osprey Publishing, 2006, pp.87}} בברלין התקבל גרובה כגיבור, על אף שדחיפתו למעורבות גרמנית במלחמה הסתיימה בכישלון.{{הערה|{{מערכות|גד פאוקר|מחווה הירואית בשמי חבנייה|6/109526|311, מרץ 1988}}}}