ארכנואידיטיס – הבדלי גרסאות

קרום זה הוא הקרום האמצעי מבין שלושת הקרומים העוטפים את [[מערכת העצבים המרכזית]] הכוללת את ה[[מוח]] ו[[חוט השדרה]] (האחרים הם [[קרומי המוח#הקרום הקשה|הקרום הקשה]] – Dura mater, והקרוםו[[קרומי המוח#הקרום העדין|הקרום העדין]] – Pia mater); תפקידם של קרומים אלה יחד עם [[נוזל מוח-שדרה|נוזל מערכת העצבים המרכזית]] (CSF), הוא הגנה על מערכת העצבים המרכזית והזנתה.

*גורמים פנימיים (אינטרינזיים) – כוללים [[זיהום (רפואה)|זיהומים]] שונים, כגון [[שחפת]], [[איידס]], [[עגבת]], זיהום על ידי פטריות ([[ציסטיצרקוזיס]]), זיהום על ידי [[חיידק]]ים כמו [[מנינגוקוקוס|מנינגוקוקים]] וזיהומים על ידי [[נגיף|וירוסים]]. [[דימום]], [[איסכמיה]] בשל הפרעות ב[[מחזור הדם]], פציעות ותאונות ב[[עמוד השדרה]], [[גידול]]ים שונים.

אין בנמצא מחקרים עדכניים, מדויקים ומספקים המציגים נתונים לגבי שכיחות המחלה. מחקרים [[אפידמיולוגיה|אפידמילוגיים]] לגבי המחלה נתקלים במספר קשיים: מודעות נמוכה למחלה בקרב אנשי מקצוע והקהל הרחב, תת-אבחון, רמת דיווח נמוכה, קשיים באבחון בשל אופיהאופייה הרב מערכתי והבלתי-טיפוסי של המחלה, הופעת [[תסמין|תסמינים]] תקופות ארוכות לאחר החשיפה לגורם המחלה, חפיפת תסמינים בשל בעיות רפואיות נילוותנלוות (כמו [[ניתוח]]י גב, [[פריצת דיסק|פריצות דיסק]], היצרות תעלת [[עמוד השדרה]]), חפיפת תסמינים עם מחלות אחרות כגון: [[טרשת נפוצה]], [[פיברומיאלגיה]], [[מחלות אוטואימוניות]] כמו [[זאבת]] או אדמונית{{הבהרה|?}}, חוסר במעקבים רפואיים פרוספקטיביים ארוכי טווח, חוסר במערכות לאיסוף נתונים נרחב ורב תחומי, ועלות גבוהה של אבחון מדויק באמצעות [[MRI]].

'''ארכנואידיטיס והרדמה אפידורלית בלידה''' – בספרות הרפואית קיימים תיאורים על ארכנואידיטיס קשה לאחר ביצוע [[הרדמה אפידורלית]] ב[[לידה]]. אך במחקר שפורסם בשנת 2004, לא נמצאו עדויות לכך שהרדמה אפידורלית בלידה הנעשית באופן בטוח וללא פציעה של קרומי [[מערכת העצבים]] ו[[דימום]], מהווה סיכון ללקות בארכנואידיטיס. יחד עם זאת, הופנתה ביקורת רבה כלפי מחקר זה בשל אופן ניהול המחקר, אופן איסוף הנתונים, היענות נמוכה יחסית של המשתתפיםהמשתתפות (60%) וזמן מעקב קצר לאחר ביצוע התהליך הרפואי, שעמד על שנה אחת בלבד לאחר ביצוע ההרדמה. נתון זה משמעותי מאוד, שכן בארכנואידיטיס, התסמינים עלולים להתפרץ זמן רב לאחר ביצוע הפרוצדורה הרפואית. כמו כן, במחקר לא נלקחו בחשבון ריבוי הרדמות אפידורליות באותה אישה, בשל מספר לידות. לפיכך, אין כיום עדיין תשובה מחקרית ברורה האם הרדמה אפידורלית בלידה, שהיא הליך רפואי נפוץ בקרב נשים בריאות, מהווה סיכון ללקות במחלה. מסקנת המומחים בתחום היא שלצורך מתן תשובה על שאלה זו, נדרשים מחקרים נוספים - פרוספקטיבים, ארוכי טווח ורב מרכזיים.

הקרום העדין וקרום העכביש הם קרומים שבריריים ורגישים ביותר לחדירות, פציעות, או למגע עם חומרים כימיים. התגובה לפציעה מסוג כלשהו בקרומים אלו, דומה לפציעה של [[קרום נסיובי|רקמות סרוטיות]] נוספות בגוף, כמו קרום ה[[צפק]] (Peritoneum), [[רקמות הלב#כיס הלב|כיס הלב]] (Pericardium), ו[[אדר (אנטומיה)|קרום האדר]] (Pleura). נזק לכלי הדם בקרום הקשה וסביבו, מונע אספקת דם נאותה. העדר אספקת דם נאותה, וכן [[איסכמיה]], גורמים לפעולתם של [[ציטוקין|ציטוקינים]] (מספר [[אנזים|אנזימים]] הנושאים [[תא דם לבן|תאי דם לבנים]] ו[[מזנכימה|תאים מזנכמליים]]). קרוב לוודאי ש[[פגוציט]]ים ואנזימים מזרזי [[קרישת דם]] (כגון [[פיברין]]), נמהלים ונשטפים עם נוזל חוט השדרה (CSF), דבר המונע מהארכנואיד לנטרל את היווצרות ה[[צלקת|רקמה הצלקתית]] בעת גירוי הקרום, ולכן תהליך ההצטלקות אורך זמן רב. אל הרקמה הפיברוטית פולשים [[פיברוציט]]ים היוצרים [[קולגן]]. תיתכן הסתיידות של הרקמה הפיברוטית. ישנה "פלישה" של תאי קולגן אל רקמת הארכנואיד הפגועה, דבר היוצר הדבקויות המובילות לכליאה ולחץ על שורשי העצבים בשל "התכווצות" הרקמה. חלקים מן הוורידים במקום נכלאים אף הם ברקמת הצלקת הנוקשה, דבר המוביל לגודש של דם ורידי - [[היפרמיה]]. במקרים של קיום חומר ניגודי ממיאלוגרפיהמ[[מיאלוגרפיה]], גם החומר עצמו "מתערבב" בתוך מבנה הרקמה המצולקת.

שלבי המחלה תוארו בשנת [[1978]] על ידי ד"ר צ'ארלס בורטון.

* השלב השלישי: ארכנואידיטיס דביקה (Adhesive arachnoiditis) – בשלב זה ישנה כליאה שלמה של שורשי העצבים בתוך רקמה מצולקת ופיברוטית. הכליאה והלחץ שנוצרים עליהם כתוצאה מכך, מובילים לאטרופיהל[[ניוון (רפואה)|אטרופיה]]. הרקמה המצולקת מונעת מגע של שורשי העצבים עם נוזל עמוד השדרה. ארכנואידיטיס קשה מסוג זה עלול להיות הרסני, ולגרום למניעת זרימת נוזל עמוד השדרה בשטח הנגוע. במקום הנגוע עלולות להיווצר [[ציסטה|ציסטות]] ובתוכן כליאה של נוזל עמוד השדרה, של חומר הניגוד השומני (במקרים של מיאלוגרפיה) או להסתיידות של הנגעים בקרום הארכנואיד.

המקום השכיח ביותר להופעת המחלה הוא ב[[עמוד שדרה מותני]], אך הנגעים בקרום הארכנואיד עלולים להופיע לכל אורך עמוד השדרה, במיוחד במקרים של ארכנואידיטיס על רקע חומר הניגוד פנטופאק. אופי התסמינים במחלה נרחב; במאמר שפורסם ב-''Journal of the Royal Society of Medicine'' ב-1990 מציינים המחברים שאופי התסמינים במחלה שונה מאדם לאדם. לפיכך האבחון מצריך פעמים רבות [[יצירתיות]] ו"גמישות" מחשבתית ומקצועית.

תסמיני המחלה עשויים להופיע זמן רב לאחר החשיפה לגורם המחלה, לעתים עשרות שנים (20-30-20). מחלה זו מאופיינת במגוון רחב של תסמינים, חלקם לאו דווקא [[נוירולוגיה|נוירולוגיים]], כלומר: אופי הבעיה ייראה כבעיה שהיא מחוץ למערכת העצבים. לפיכך, פעמים רבות היא באה לידי ביטוי כמצבור של תסמינים בלתי ספציפיים, בעלי אופי מגוון ורב-מערכתי. התסמינים גם לא תמיד יתנהגו על פי פיזור עצבי אנטומי, דבר המציב אתגר קליני מורכב מבחינת קביעת האבחנה.

המאפיין הבולט והנפוץ ביותר במחלה הוא [[כאב]] קשה בעל אופי נוירופטי, המתאפיין בתחושת צריבה קשה ובערה של המקום הכואב המלווה פעמים רבות ב"זרמים חשמליים", תחושת "לחץ" ודקירות פולחות. הכאבים מופיעים בדרך כלל בגפיים התחתונות, גב תחתון, עכוזים, אזור ה[[פרינאום]] ואיבריו[[אבר מין|איברי המין]] ובטן תחתונה. כאשר נגעי הארכנואידיטיס גבוהים יותר בעמוד השדרה (עמוד שדרה חזי וצווארי), עלולים להופיע כאבים בחזה, בידיים, בצוואר ובפנים. תופעות אלה מתגברות בתנועה ובעת ולאחר פעילות גופנית ולו הקלה ביותר, וכן לאחר ישיבה או עמידה ממושכות. מאפיין נוסף הוא השהייה בהופעת הכאב לאחר שמעוררים אותו, התרחבות הכאב מעבר לגבולות פיזיולוגיים מוגדרים, ואלודיניהו[[אלודיניה]] (allodynia) - כאב הנגרם ממגע בלבד בלחץ ובמגע של בגדים על הגוף או אף כלי המיטה. כמו כן הופעתן של "תחושות מוזרות", כמו זרימת מים קרים על פני העור או "הליכת חרקים" על העור. מאפיין נוסף הוא הופעתם של הכאבים בשעות הערב.

תסמינים נוספים כוללים: התכווצויות ועוויתותו[[עווית|עוויתות]] שרירים, או כאב פתאומי בשרירים, תחושת הירדמות, [[נימול]], ירידה בתחושה, ירידה בהחזרים גידיים, חולשת גפיים, נוקשות פרקים וכאבים בפרקים, הפרעות ביציבות ובשיווי משקל, [[תסמונת הרגליים הבלתי שקטות]] במיוחד בשכיבה (restless leg syndrome,{{כ}} RLS), [[אריתרומללגיה]] (Erythromelalgia), יובש בעיניים והפרעות בראייה, יובש וכיבים חוזרים ברירית הפה, בעיות שיניים, הפרעות בשליטה על סוגרים, הפרעות בתפקוד המיני, תחושת מלאות לאחר אכילה, קשיים בבליעה, קוצר נשימה, הפרעות שינה, אי סבילות לחום, תחושת "שפעת" וחולשה קיצונית, הפרעות בריכוז, והפרעות בדיבור ([[דיספוניה]]).

הגורמים המעוררים ומחמירים את התסמינים במחלה זו (על פי סקר ניו זילנד): פעילות גופנית, תנוחה – ישיבה ממושכת, עמידה ממושכת, הליכה ממושכת, התכופפות, טיפולים ([[פיזיותרפיה]], [[אוסטאופתיה]], [[כירופרקטיקה]], [[הידרותרפיה]], [[אקופונקטורה]]), מזג אוויר ושינויים בטמפרטורת הסביבה וב[[לחץ ברומטרי]], וגורמים ספציפיים כמו מתחים נפשיים, מחלה חריפה נילוויתנלווית, ותופעות לוואי של תרופות.

מכיוון שארכנואידיטיס היא מחלה נוירולוגית שכאב נוירופתי הוא אחד מתסמיניה המרכזיים, המסגרת הטובה לטיפול בה, היא מרפאת כאב בעלת ידע וניסיון בטיפול בכאבים ממקור נוירופתי, וגישה טיפולית רב תחומית.

טיפול תרופתי משולב יש להתאים לתסמינים השונים אותם מציג החולה. הטיפול הרווח כיום בכאב ממקור נוירופתי הוא באמצעות תרופות נרקוטיות ממשפחת האופטיים. יחד עם זאת, לטיפול זה מספר מגבלות, בעיקר כאשר מדובר בכאב עצבי מרכזי, כפי שהוא בא לידי ביטוי במחלה זו. לעתים הוא מאבד מיעילותו ומצריך הגדלה מתמדת של מינון התרופה, לצורך הפקת שיכוך כאב. טיפול תרופתי המשולב עם הטיפול באופיאטיםב[[אופיואיד|אופיאטים]] הוא באמצעות תרופות נוגדות פִּרכוסים (כמו Tegretol, Gabapentin). עם כניסת השימוש ב[[קנביס]] רפואי, ניתן כיום להוסיפו לטיפול הכולל בארכנואידיטיס.

טיפולים פולשניים: טיפולים כמו הזרקת [[סטרואידים]] אל תעלת עמוד השדרה, או בלוק עצבי באמצעות חומרי הרדמה, אינם יעילים ואף עלולים להחמיר את המצב באופן משמעותי (ברבים מהמקרים הם אלה שגרמו למחלה מכלתחילהמלכתחילה). זאת משום שכל אלו פולשים אל חלל הארכנואיד הפגוע ממילא. במחקרים נמצא שניתוחים של כריתת הנגעים בארכנואיד אינם יעילים אף הם ואף עלולים להחמיר את המצב. טיפול נוסף המצוי כיום בשימוש הוא גירוי של חוט השדרה באמצעות מכשיר המושתל בחוליות עמוד השדרה - Spinal Cord Stimulation.

* תנודות בחומרת התסמינים עם מחזוריות של הטבה-נסיגה.

* ללא שינוי במצב הקיים מאז התפרצות המחלה.

אופיהאופייה של המחלה בלתי צפוי ואין גורמים מנבאים אשר יצביעו מהו כיוון המחלה אצל כל אדם ואדם. עבור רבים מהלוקים בה היא כרוכה בסבל, במוגבלות, בנכות ובשינוי מוחלט של אורח חייהם הקודם להתפרצות למחלה עד כדי ריתוק לביתם. עם טיפול תרופתי נכון ומאוזן ועם תמיכה וסיוע של בני משפחה ואנשי מקצוע בתהליך ההסתגלות לאורח חיים המצריך התמודדות עם מחלה כרונית מורכבת, ניתן לשקם אורח חיים של רווחה יחסית.