יהודה ליב בן-זאב – הבדלי גרסאות

נולד בכ' באב תקכ"ד, 18 באוגוסט 1764, בעיירה לילוב שב[[פולין]]. בילדותו קיבל [[חינוך תורני]] מקובל, כלומר [[תורה]] (ולא שאר ה[[תנ"ך]]) ו[[תלמוד]]. בגיל שלוש-עשרה השיאו אותו לאישה בשם רייזל והוא עבר, כמקובל בתקופה, להתגורר בבית חותנו ב[[קרקוב]] למשך שלוש שנים. שם החל ללמוד בסתר תנ"ך, [[דקדוק עברי]] ו[[מדע]], חרף התנגדות אשתו וחותנו. ב-1780, כשהורע המצב הכלכלי של אביו וחותנו, החל לעבור בעיירות הסמוכות לקרקוב ולשמש שם כמלמד-תינוקות. ב-1787, שנה אחרי מותו של [[משה מנדלסון]], השתקע ב[[ברלין]] והצטרף לחוג "המאספים" - המשכילים הראשונים, שהוציאו לאור את כתב העת "המאסף". הוא פרסם כמה מאמרים ושירים ב"המאסף", וביקש להראות כי ה[[עברית]] - בעיקר העברית ה"צחה", המקראית - יכולה לשמש לכל צורך שבעולם. לשם כך כתב גם "שיר עגבים", שיר [[פורנוגרפיה|פורנוגרפי]] בוטה שאיש לא העז להדפיסו עד [[המאה העשרים]] והוא עבר בין דורות המשכילים בהעתקות בכתב יד. את חיבוריו חתם תחילה בשם י-ל-ק, כלומר "יהודה ליב קראקא" (קרקוב), ואחר כך החל להשתמש ב[[שם עט|שם העט]] "בן-זאב".