נטל ההוכחה – הבדלי גרסאות

* מי יזכה בדין, בתום המשפט, בייחוד במצב בו מאזני הצדק מעוינות;

 

 

==נטל ההוכחה במשפט האזרחי==

{{הפניה לערך מורחב|המוציא מחברו עליו הראיה}}

 

לכתחילה, המשפט האזרחי מטיל על התובע הן את 'חובת השכנוע' והן את 'חובת הבאת הראיות' להוכחת תביעתו. מבחינת 'חובת השכנוע' על התובע רובץ הנטל לשכנע בצדקת טענותיו. בנוסף, על התובע החובה להוכיח את תביעתו, על כל רכיביה, לאמור: שבידו עילת תביעה לכאורה, שלא [[התיישנות|התיישנה]], המוכחת בראיות קבילות, איכותיות ומספיקות בעיני ה[[חוק]]. עשה כן תתהפך 'חובת הבאת הראיות' - על הנתבע להוכחת טענותיו, אם כי לא בהכרח תתהפך 'חובת השכנוע' אשר תמשיך לרבוץ על התובע. לעתים יהא רשאי התובע להיעזר ב[[חזקה (פרזומפציה)|חזקות משפטיות]], כתחליף לראיות, על מנת להפוך את 'חובת ההוכחה' על הנתבע, ולעתים את 'חובת השכנוע' (למשל כשמתקיים הכלל 'הדבר מדבר בעד עצמו' ב[[דיני נזיקין]]).

 

 

במשפט אזרחי, משתמש בית המשפט להכרעת המשפט באמת מידה של '''"מאזן ההסתברויות"'''. כלומר, בעל-הדין שיזכה במשפט הוא זה שישכנע את בית המשפט, כי נכונות גירסתו מסתברת יותר מזו של יריבו. לשון אחר, [[בית משפט|בית המשפט]] יעדיף, בתום המשפט, את הגרסה, שהסתברות נכונותה הינה יותר מ- 50%.

 

==נטל ההוכחה במשפט הפלילי==

 

לאיזון אי-השוויון הבסיסי בהליך הפלילי בין המדינה לנאשם נקבעו מספר כללים מאזנים מבטלים או מפחיתים את אי השוויון - בהם ניתן למנות את "[[חזקת החפות מפשע]]", הגברת 'נטל ההוכחה' על המדינה, ועוד.

 

 

 

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=הביאה הקטיגוריה דברי הוכחה אשר יש בהם, לכאורה, כדי להעלות את ההנחה, כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת אליו, עוברת לשכמו של הנאשם החובה להמשיך בהבאת דברי הוכחה מצדו הוא. בשלב זה - ואף לא בשום שלב אחר - אין עליו להוכיח את חפותו מפשע; כל מה שמוטל עליו הוא: לתת דברי הסבר להנחה אשר עלתה מתוך הוכחותיה של הקטיגוריה. נתן הסבר המתקבל על הדעת, אך השופט אין בידו להחליט אם יקבל דברי הסבר אלה או ידחם - כלומר: אינו מוכן להכריע אם דברים אלה נכונים הם או לא - עליו לזכותו מפני הספק. נתן הנאשם הסבר מתקבל על הדעת, אך השופט אינו מאמין בדברי הסברו, או הסברו אינו מתקבל על הדעת, או לא נתן כל הסבר, שוקל השופט את כל המסיבות ואת כל דברי ההוכחה - בשוותו לנגד עיניו תמיד את הכלל היסודי והראשי, היינו: כי חובת ההוכחה רובצת על שכמה של הקטיגוריה עד סוף כל הסופות - ואז הוא רשאי - אך אינו מצווה - לחייב את הנאשם בדין.|מקור=ע"פ 20/51 פודמסקי נ' היועץ המשפטי, פד"י ה' 1187, בעמ' 1196}}