אהל (תיאטרון) – הבדלי גרסאות

האהל נוסד בשנת [[1925]] בידי [[משה הלוי]], כתיאטרון בחסותה של [[ההסתדרות הכללית]]. שמו בהיווסדו היה "הסטודיו הדרמטי שעל יד ועדת התרבות של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל - אוהל". תכליתו הייתה לתרום "לחינוך ציבור הפועלים בארץ ולסייע בעיצוב תרבות פועלים עברית"<ref>[[חיים שהם]], '''ההסתדרות והאהל, להתהוותו של תיאטרון פועלים''', הוצאת מכון גולדה מאיר, אוניברסיטת תל אביב וההסתדרות הכללית, נובמבר 1989</ref>. במרוצת הזמן כשהתיאטרון התבסס הפך שמו ל"האהל - תיאטרון פועלי ארץ ישראל". יעדו היה להביא הצגות איכותיות בפני ציבור הפועלים. הלוי היה במאי הבית של התיאטרון ומנהלו. הוא בחר שלא לצרף אליו שחקנים מתיאטראות קיימים ובמקום זאת גייס תחילה קבוצה של 22 צעירים חסרי ניסיון, שרובם היו פועלים בשעות היום, והדריך אותם להופעה על הבמה. החזרות שלוו גם בשיחות לעומק הלילה, נערכו בצריף על חוף ימה של תל-אביב (במקום בו ניצב כיום מלון "שרתון"). הלוי היה חניך האסכולה התיאטרלית הרוסית של [[שיטת סטניסלבסקי]], אשר שמה את הדגש על הבעת רגשות עזים, והוא חינך ברוח זו את אנשי הלהקה. עם חברי הקבוצה נמנו [[אברהם חלפי]], יהודה שחורי, [[מאיר מרגלית]], לוסיה שלונסקי (אשתו של [[אברהם שלונסקי]]) ו[[שמואל מיקוניס]].

לאחר תקופת הכשרה נערכה ב-[[22 במאי]] [[1926]] הופעת הבכורה של 'האהל' באולם [[גימנסיה הרצליה]]. זה היה ערב מערכונים בשם "נשפי פרץ", על פי סיפוריו של [[י"ל פרץ]]. לאחר הופעת הבכורה הופיע 'האהל' ב[[מחזה|מחזות]] שלמים, כשהדגש היה על מחזות היסטוריים ו[[תנ"ך|תנ"כיים]], ביניהם "ירמיהו" של [[סטפן צוויג]] ו"יעקב ורחל" מאת קרשנניקוב (שהועלה ב-[[1928]] בתרגום [[אברהם שלונסקי]]) המציגים מחזות מקראיים כמחזות מוסר סוציאליסטיים<ref>[[חגית הלפרין]], '''המאסטרו, חייו ויצירתו של אברהם שלונסקי''', תל אביב: הוצאת [[ספרית פועלים]], [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], מרכז קיפ, 2011 עמ' 291</ref>.