הבדלים בין גרסאות בדף "אנימיזם"

הוסרו 1,401 בתים ,  לפני 7 שנים
== האנימיזם בפסיכולוגיה ==
ילדים קטנים מייחסים לעצמים דוממים תכונות של יצורים חיים ובעלי תודעה והגבול בין העולם החי המציאותי ועולם הדומם מתטשטש. [[ז'אן פיאז'ה]] ב-1926 מצא שיש מספר שלבים בהתפתחות האנימיזם אצל הילד. בשלב הראשון הילד מייחס חיים לכל עצם, בשלב השני הוא מייחס חיים רק לעצמים הנעים כמו גלי ים או עלים ברוח. בשלב השלישי הילד מייחס חיים רק לעצמים בעלי תנועה עצמית כמו השמש או נהר זורם ובשלב הרביעי הילד מייחס חיים רק לבעלי חיים ולצמחים. חלוקה אחרת של פיאז'ה היא לפי גיל. בגיל 4-5 הילד מייחס לחפצים דוממים כוונות, רגשות ומזימות. הם יכולים להתווכח עם העצמים ואף להעניש אותם על מעשיהם. בגיל6-7 הילד מתייחס לעצמים דוממים התיחסות של חוקיות מוסרית כלומר ההתרחשויות שבהן משתתפים עצמים אלו הן תוצאה של התנהגותם ה"טובה" או ה"רעה" של העצמים. בגיל 8-11 מתחילה להתפתח בהדרגה גישה דטרמיניסטית אל העצמים. ההתרחשויות שבהן העצמים משתתפים הן תוצאה של מיקרה או חוקי טבע. לאחר גיל זה מתפתחת בילד הגישה הביקורתית והיחס שלו לעצמים נובע מתוך השכלה וידע.
 
האנימיזם התבטא ב[[דת]]ות ה[[פגאניות]] שתפסו עצמים דוממים כמכילים רוח חיים או ניצוץ של חיים. לעתים העצמים הדוממים אפילו נחשבו ל[[אל]]ים של ממש. לא כל העצמים נחשבו ליצורים חיים בכל התרבויות. ב[[בבל]] העתיקה, למשל, הייתה תפיסה אנימיסטית של ה[[כוכב]]ים, אך לא של [[עץ|עצים]] ואבנים.
 
אנימיזם בצורתו המקורית עדיין קיים בחלקים רבים בעולם, וגם בתנועה הפגאנית המודרנית, במיוחד בקרב [[פוליתאיזם|פוליתאיסטים]] ומאמינים של [[גאיה|אלת האדמה]]. [[פנתאיזם|פנתאיסטים]] מודרניים לעתים רואים את הדת שלהם כהתפתחות מודרנית של האנימיזם הפרימיטיבי.
 
בדומה לאנימיסטים, גם ילדים קטנים עד גיל מסוים נוטים לחשוב כי לעצמים דוממים יש חיים משלהם. לכך תורמת [[ספרות]] הילדים (והספרות בכלל), בה יש נטייה רבה לשימוש ב[[האנשה]] וב[[מטאפורה|מטאפורות]] אנימיסטיות, כגון תיאור [[שקיעה|שקיעת]] השמש בצורה: "השמש עייפה והלכה לישון".
 
==ראו גם==