רבי ינאי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 17:
ב[[מסכת תענית]] נכתב בשם רבי ינאי: "לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושין לי נס, שמא אין עושין לו נס". בדומה לכך, בכל פעם שעמד רבי ינאי לצאת לדרך הוא נהג להתפלל ולכתוב צוואה לבני ביתו מחשש שימות. ובמסכת שבת [[S:שבת לב א|דף ל"ב, א']] מסופר שכל פעם שעבר גשר, בדק הגשר לראות אם הוא ראוי לעבור עליה.
 
אחד הסיפורים הידועים על רבי ינאי מופיע במדרש [[ויקרא רבה]] פרשה ט': באחד הימים פגש רבי ינאי אדם הדור והזמינו להתארח בביתו. כשסעדו לבם שאל רבי ינאי שאלות את האורח שהתברר כי אינו יודע מקרא או משנה והוא בעצם בור ועם-הארץ. בכעסו אמר רבי ינאי: "אכל הכלב פתו של ינאי", והאורח הנעלב השיב לו: "ירושתי אצלך ואתה מונעה ממני", כלומר התורה שבה אתה בקיא היא תורת ישראל שניתנה מורשה לקהילת יעקב, ואינה פרטית שלך. רבי ינאי שנבוך מן המילים שהוטחו בו והכיר בטעותו, שאל את האורח על סגולותיו. הלה סיפר על הקפדתו על מחילת עלבונות ועל השכנת שלום בין נצים. המדרש מסתיים בהתפייסותו של רבי ינאי עם האיש ובאמירה שדרך ארץ קדמה לתורה.
 
המסים שהוטלו על בני העם היהודי מידיו של השלטון הרומאי היו כבדים, וכאשר הגיעה שנת השמיטה, הוחרף עוד יותר מצבם של החקלאים עקב אי-יכולת לעמוד בגובה המסים. רבי-ינאי התיר לעבד את השדות בשמיטה באומרו "צאו וזרעו בשביעית, משום ארנונא". בכך הוקל לעובדי האדמה פשוטי העם.