פיסול ישראלי – הבדלי גרסאות

<nowiki>טקסט לא מעוצב</nowiki>===תומרקין ופיסול המחאה===

אחד מן האמנים הראשונים שיצירתם ביטאה לא רק את ההשפעות הבינלאומיות האמנותיות, אלה גם את הנטייה לעיסוק בשאלות הפוליטיות המיידיות היה הפסל '''[[יגאל תומרקין]]''', אשר חזר לישראל בשנת [[1961]] בעידודם של [[יונה פישר]] ו[[סם דובינר]], לאחר שעבד כתפאורן בתיאטרון [[ה"ברלינר אנסמבל"]] (Berliner Ensemble) של [[ברטולט ברכט]].‏‏<ref>‏ראו: יגאל תומרקין, "דנציגר בעיני יגאל תומרקין", בתוך: '''סטודיו''', גיליון מס' 76, אוקטובר-נובמבר 1996, עמ' 21-23.‏</ref> עבודותיו הראשונות של תומרקין נוצרו כפסלי [[אסמבלאז']] העשויים מחלקי [[נשק]] שונים. בפסל "הכניסיני תחת כנפך" ([[1965]]-[[1964]]) יצר תומרקין מעין מעטפת ברזל ממנה מגיחים קנים של [[רובה|רובים]]. העירוב המתקיים בפסל בין ממד לאומי, לבין ממד [[ליריקה|לירי]] ואף אירוטי, יהפוך במהלך שנות השישים וה[[שנות השבעים של המאה העשרים|שבעים]], למאפיין בולט של אמנותו הפוליטית של תומרקין‏<ref>‏ראו: גינתון, אלן, '''"העינים של המדינה", אמנות חזותית במדינה ללא גבולות''', מוזיאון תל אביב, תל אביב, 1998, עמ' 28.‏</ref>. גישה דומה התבטאה גם ביצירת פסלו הידוע "[[הוא הלך בשדות (פסל)|הוא הלך בשדות]]" ([[1967]]), המתריס כנגד דמות ה"[[צבר (סלנג)|צבר]]" המיתולוגי, מפשיט את "עורו" וחושף את קרביו הקרועים מהם מגיחים תחמושת וכלי נשק, ואת בטנו המכילה - כמעין [[רחם]] - פצצה עגולה. במהלך שנות השבעים התפתחה יצירתו של תומרקין ושילבה בתוכה חומרי אמנות חדשים, בהשפעת "[[אמנות אדמה|אמנות האדמה]]" כגון אדמה, ענפי עצים ובדים. בעזרתם ביקש תומרקין לחדד את המחאה הפוליטית כנגד תפיסתה החד-צדדית של החברה הישראלית את [[הסכסוך הישראלי-ערבי]].