פנס רחוב – הבדלי גרסאות

פנסי הרחוב הקדומים ביותר הונהגו בתרבות היוונית והרומית, שם הותקנו למטרות ביטחון, כדי שההלך לא יפול על מכשול בדרכו וכדי להרתיע שודדים. באותן תקופות היו בשימוש בעיקר פנסי שמן, כיון שבערו בלהבה יציבה ולאורך זמן. בתרבות רומא היה עבד בית בתפקיד "לטרנריוס" (laternarius) עליו הוטל להדליק את פנסי הרחוב לפני אחוזת אדוניו. בתפקיד זה המשיך באופן מסורתי להחזיק אחד ממשרתי הבית עד לימי הביניים. באותה תקופה היה ברחוב אף "נער חוליות" (מלשון 'חוליה' בשרשרת) שתפקידו היה ללוות אנשים בלילה מנקודה אחת לאחרת, ברחובות ערי ימי הביניים, שתאורתם הייתה דלה.

 

 

תאורת הרחוב החשמלית הראשונה הייתה באמצעות [[פנס קשת]], שניצל את עקרון ה[[קשת חשמלית|קשת החשמלית]], תחילת היו אלה "נרות יבלוצ'קוב", אשר הומצאו על ידי הרוסי [[פאבל יבלוצ'קוב]] בשנת 1875. היה זה פנס קשת פחמן שניצל זרם חילופין, דבר שהבטיח כי שתי האלקטרודות יתכלו בקצב שווה. פנסיו של יבלוצ'קוב הותקנו לראשונה כדי להאיר את חנות הכלבו Grand Magasins du Louvre ב[[פריז]], שם הותקנו 80 מהם. בזכות פנסי הרחוב זכתה פריז לכינוייה "עיר האורות". זמן קצר אחר כך פותח פנסי רחוב נוספים על עקרון הקשת החשמלית, בלונדון הותקנו פנסי רחוב ראשונים ב[[רציף התמזה]]. ערים גדולות נוספות אימצו את תאורת הרחוב החשמלית בפנסי קשת, ובשנת 1890 כבר הותקנו למעלה מ-130,000 פנסי רחוב ברחובות ערים בארצות הברית, חלקם הותקנו על עמודים גבוהים במיוחד (לעתים אף 50 מטר גובה) אשר כונו "מגדלי אור ירח" (moonlight towers).