הלוח הקראי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 20:
===עיבור השנה===
בניגוד ל[[הלוח המוסלמי|לוח המוסלמי]], '''הלוח העברי''' אינו מבוסס רק על 'החודש הירחי', אלא גם על שנת השמש. בצאתם מארץ מצרים ציווה אלוהים על בני ישראל לשמור על חודש האביב, כלומר לדאוג לכך שהחודש הראשון (חודש [[ניסן]]) יפול תמיד באביב: "שָׁמוֹר, אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְעָשִׂיתָ פֶּסַח, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם -- לָיְלָה." (דברים ט"ז א'). הבעיה היא ש12 חודשי ירח עבריים קצרים בכ11 יום מאורכה של שנת השמש (משך סיבוב כדור הארץ סביב השמש). כדי למנוע פיגור הולך ומתמשך של השנה העברית ביחס למחזור השמש, שיגרום לכך שחג ה[[פסח]] ינדוד לכיוון ה[[חורף]] ולא יפול ב[[אביב]] - [[שנה מעוברת|מעברים]] את השנה. עיבור השנה הוא הוספת חודש נוסף לשנה כך שבמקום שיהיו בה 12 חודשים כמו בשנה רגילה יהיו ב'''שנה מעוברת''' 13 חודשים.
בזמן המקרא עיברו את השנים לפי עקרון 'מציאת האביב בארץ ישראל' {{הערה|בימי הבית השני היתה מחלוקת בעניין - איך להתאים את חודש ניסן עם עונת האביב (על מנת לקיים את הפסוק "שמור את חודש האביב"). השיטה של שנת ירח שמעברים אותה על מנת שתתאים לשנת השמש היתה נחלתם של הזרם ה[[פרושים|פרושי]]. אך [[כת מדבר יהודה]] הנהיגה לוח שנה שמשי שלא מתחשב בשנת הירח (וזאת עפ"י [[מגילות ים המלח]]), ובכך אין צורך בעיבור השנה. כאמור, הדברים הנאמרים כאן הם לדעת כת הפרושים מימי הבית השני}}. פרוש המילה אביב הוא מצב מסוים של הבשלת ה[[שעורה]] "וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה, נֻכָּתָה: כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב, וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל." (שמות ט' ל"א). הגעת האביב נקבעה לפי מידת הבשלת השעורה ב[[ארץ ישראל]]. אם לא הגיע האביב בחודש השנים עשר הוא חודש [[אדר]], אז היו מעברים את השנה כלומר מוספים חודש נוסף בסופה - אדר ב'. כך נדחה למעשה חג הפסח בחודש ונפל באביב.
היהודים הרבניים (ובכללם האורתודוקסים) נהגו לפי עקרון זה עד
ה[[קראים|יהודים הקראים]] לעומתם
אולם במרוצת הימים בעקבות ההתפשטות הקראית הנרחבת ברחבי העולם - מ[[ממלכת פרס|פרס]] במזרח ועד [[מערב אפריקה]], מ[[מצרים]] בדרום ועד [[ליטא]] בצפון, לא יכלה עוד עדות ה'אביב' להגיע אל כל קהילות הקראים, וקהילות קראיות החלו לאמץ אט-אט את מחזור 19 השנים הרבני. בתחילה רק הקהילות הקראיות המרוחקות מארץ ישראל נאלצו לוותר על עיבור השנה לפי עקרון 'מציאת האביב' מחמת קשיי הריחוק ואי יכולתן לקבל דיווחים על מצב הבשלת השעורה בארץ ישראל. עם זאת, אותן קהילות לא כפרו בעקרון שצריך לעבר את השנה לפי תצפיות על מצב השעורה בארץ אלא טענו שבמצבן הן אינן מסוגלות לעשות כן. חכמים קראיים מ[[המאה ה-15]] דיווחו שהיו שנים בהן קהילות בארץ ישראל, שפעלו לפי עקרון מציאת האביב, וקהילות בגולה, שפעלו לפי מחזור 19 השנים, לא עיברו את אותן שנים. בסביבות המאה ה-19 נטשו גם קראי ארץ ישראל את שיטת עיבור השנה לפי מציאת האביב ועברו למחזור 19 השנים הרבני, וזאת כדי למנוע פער במועדי החגים בין הקהילות הקראיות השונות.
| |||