הבדלים בין גרסאות בדף "הגניזה החרסונית"

מ
אין תקציר עריכה
מ
שמואל גוראריה, חסידו של האדמו"ר מ[[חב"ד]] רבי [[שלום בער שניאורסון]], רכש חלק מהמסמכים ושיגר אותם לאדמו"ר לקבלת חוות דעתו בשאלת מקוריותם. האדמו"ר סבר שכתבי היד הם אמיתיים, ומשום כך רכש גוראריה את כל חלקי האוסף שהיה בידו לרכוש, והעניק אותם לרבו - רבי שלום בער. האוסף עבר בירושה לאדמו"ר הבא, רבי [[יוסף יצחק שניאורסון]], שהחל, בשנת [[1935]], לפרסם ממנו מסמכים שונים בכתב העת [[התמים (כתב עת)|התמים]]. לאחר פטירתו עבר האוסף ל[[ספריית חב"ד]], שב[[קראון הייטס]], [[ניו יורק]]. חלק מהגניזה נותר כל השנים ב[[ברית המועצות]], ועם נפילת מסך הברזל היא נקנתה על ידי חסידי חב"ד, והועברה לספריית חב"ד.
 
במשך השנים התעורר פולמוס גדול בשאלת מהימנותם של המסמכים. הועלו טענות רבות בדבר זיוף של המסמכים או של חלקם. האדמו"ר מחב"ד, רבי [[מנחם מנדל שניאורסון]], האריך לענות על כל טענות הזיוף. עם זאת, בעולם האקדמי, וכן בעולם התורני והחסידי מחוץ לחב"ד, מקובל כי הגניזה החרסונית או רובה, אינה אותנטית.{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/elfasi-4.htm אודות הגניזה, באתר "דעת"]}}.
 
==תוכן הגניזה==
#'''שמות וכינויים משונים''': בחלק גדול מהמכתבים מכונים הנמענים בשמות חיבה שהיו מקובלים ב[[ווהלין]], כגון "זלמינא" במכתב לר' שניאור זלמן מלאדי, אברהמיניא, בעריניא, ועוד. לדעת הילמן אף זה סוג של דקדקנות יתר, שנועדה לשכנע את סוחרי היודאיקה במקוריותם של הכתבים. בדומה לכך, ברבים ממכתבי בעל התניא שבגניזה, הוא חתום כ"שניאור זלמן בן רבקה" - צורה הנהוגה בעיקר ב[[פדיון נפש]], ולא במכתבים העוסקים בנושאים יומיומיים וכדומה.
#'''מקומות שגויים''': בחלק מהמכתבים נכתב שם עירו של הנמען, אך, לטענת הילמן, לא התגורר הנמען באותה עיר בתאריך כתיבת המכתב. כך גם במכתבים שנכתבו לפני שנת [[ה'תק"ל]] מצוינת העיר [[פולנאה]] כעירו של רבי [[יעקב יוסף כ"ץ]], אך הוא הגיע לגור בעיר זו רק בחורף ה'תק"ל.
#'''תאריכים בעייתיים''': בניגוד למכתבים עתיקים בני אותם דורות, שלא מצוין בהם בדרך כלל תאריך המכתב, מצטיינים מכתבי הגניזה בתאריכים מדויקים, בעיקר על ידי ציון היום בשבוע, [[פרשת השבוע]] של השבת הסמוכה, והשנה. לדעת הילמן אף זה חלק מדקדקנות היתר שאפיינה את ממציא המכתבים, תוך זהירות שלא לציין את תאריכי הימים בחודש, העלולים להתברר כימים שחלו בשבת. דא עקא, שאף תאריכי היום והפרשה מתבררים בחלק מהמקרים כבלתי אפשריים וכשגויים בעליל. כך למשל, מכתב שנכתב בשנת [[ה'תצ"א]] נשא את פרשת השבוע "[[פרשת מטות|מטות]]", אך באותה שנה היו הפרשיות מטות ו[[פרשת מסעי|מסעי]] מחוברות. בדומה לכך, אחד המכתבים נכתב בכ"ו בתמוז [[ה'תקי"ט]], אך תאריך זה חל אותה שנה בשבת...
#'''אנכרוניזמים''': חלק מהמכתבים אינם אפשריים על פי תאריכם. זאת משום שכותב המכתב כבר נפטר באותו תאריך. כך למשל במכתבי רבי [[זוסיא מאניפולי]], רבי [[חיים חייקל מאמדורה]], בתו של האדמו"ר הזקן ועוד. בדומה לכך, בעל התניא חותם על חלק ממכתביו שבגניזה בכינוי "שניאור זלמן במוהר"ר ברוך ז"ל", אף שעל פי תאריכם הם קודמים לשנת פטירת אביו - [[ה'תק"ם]].
#'''מראם החיצוני של הפריטים''': הילמן מציין כי מראה האגרות היה בלוי ומיושן, ולא נראה כהעתק של מכתב קדום. כמו כן, בחלק מהאגרות הייתה רשומה הכתובת מצידן החיצוני, רישום שאין דרך לעשותו כשמעתיקים תוכן של אגרת רבנית. לדעת הילמן ניסה הזייפן לשוות לאגרות מראה אותנטי, כדי למנוע פקפוק במקוריותם וכדי להצליח למכור אותם לחסידים ולאספנים.
#'''זהות ה'זייפן' '''- טועני הזיוף לא מצביעים על אדם מסוים שהוא לטענתם הזייפן (דבר חריג כשמדובר על 300 מסמכים!), יתירה מזו ידועים שמות אלו שהייתה להם ידיעה בחסידות ובתולדותיה בסביבות אודיסה ולא ניתן להצביע על אחד מהם כבעל ידע נרחב כל כך בשביל לזייף כמות כזו של מסמכים.
#'''סגנון''' - האדמו"ר טען שההנחה שלכל המכתבים סגנון אחיד, היא "מופרכת לגמרי". בין המכתבים ישנם סוגות שונות, כגון צוואות, מכתבי תורה, סיפורי מעשיות, בקשות לתפילה ופדיון נפש ועוד. כל אלו אינם יכולים להכתב בסגנון אחיד. גם המכתבים השונים מאותה סוגה שאכן סגנונם דומה, אינם ראיה לזיוף, וזאת משום ש"מובן מעצמו שיש שיווי ביניהם ובפרט בין חסידים לרבותיהם, שמשתדלים בסגנון מכתביהם והליכותיהם בכלל, להדמות לרבם". כלומר, שוויון הסגנון אינו הוכחה לזיוף, כי הוא נעשה במכוון על ידי הרבנים והאדמו"רים שחיקו את סגנונם של רבותיהם.{{ש}}בנוסף, טען האדמו"ר, שחלק מהמכתבים הודפסו עשרות שנים לפני גילוי הגניזה החרסונית, והם אותנטיים ללא חולק. אם כך, פסק, אין אפשרות שזייפן יזייף מכתבים נוספים ששווים למכתבים האמיתיים בתוכן ובסגנון.
# '''שגיאות רבות''' - באופן פרדוקסלי דווקא ריבוי השגיאות (בעיקר בתאריכים וכיוצא בהם), מוכיח על אמיתות המסמכים מאחר שבהעתקה הנעשית פעמים רבות בחופזה טבעי שיפלו שגיאות רבות, לעומת זאת בזיוף סביר להניח שזייפן, המעוניין למכור את המסמכים לאנשים שיש להם ידיעה בקורות ובתולדות החסידות, ישקיע מאמצים על מנת שלא לשגות בתאריכים.
# '''עניינים שלא פורסמו''' - על פי עדות הריי"צ מופיעים במסמכים עניינים שעברו אליו מאביו בקבלה מרבי לרבי ולא פורסמו מעולם.
# '''תשובה לטענות על סוג הקלף''' - ייתכן מאוד שההעתקה נעשתה בחופזה על ידי חסידי רוז'ין שהחליפו בינה לבין המסמכים המקוריים שהוחרמו בעת מאסר האדמו"ר מרוז'ין, לשם כך לא היה צורך בנייר מעת כתיבת המסמכים המקוריים.