מדחן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: תובענה ייצוגית, ארצות הברית, מזוי\1, בג"ץ, מדויק, פופולרי
שורה 10:
==היסטוריה==
[[קובץ:Parking meter-1940.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מדחן מסביבות שנת 1940 בקליפורניה]]
עם התגברות מספר המכוניות נקבעו חוקים עירוניים שקבעו זמן חנייה מקסימלי לאורך רחובות ראשיים בערים, אולם לא נמצאה דרך יעילה לכפות את מגבלת הזמן על הנהגים. בשנים 1925-1926 הוצע להתקין בכל רכב שעון אשר מציג את הזמן שעבר מאז שהרכב הפסיק את תנועתו, כדי לציין את זמן החנייה של הרכב{{הערה|פטנט ארה"בארצות הברית 1,620,098, פטנט ארצות הברית 1,905,875}}. באוגוסט 1928 הוגשה בקשת [[פטנט]] ב[[ארצות הברית]] על ידי רוג'ר בבסון שהציעה מדחן שמודד את זמן החנייה ופועל על ידי חיבור ה[[מצבר]] של המכונית למדחן. החיבור בין המכונית למדחן ניתן להתרה רק כל עוד החנייה היא במסגרת חלון זמן מותר ולאחר מכן יש לשלשל מטבעות למדחן על מנת לאפשר את הוצאת הכבל המחבר{{הערה|פטנט ארה"בארצות הברית 1,731,839}}.
 
המדחן הראשון שידוע שהותקן בפועל הומצא על ידי [[קארל מאגי]]{{הערה|פטנט ארה"בארצות הברית 2118318}} והותקן ב[[אוקלהומה סיטי]] ביולי 1935{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=wN8DAAAAMBAJ&pg=PA519 Popular Mechanics, October 1935], page 519}}{{הערה|1=[http://www.cityofinglewood.org/news/displaynews.asp?NewsID=466 Inglewood Did Not Invent The Parking Meter]}}. 174 מדחנים הותקנו אז. מאגי הגיש פטנט ראשון על מדחן כבר בדצמבר 1932, ולאחר מכן יזם ביחד עם פרופסור ת'וסן מאוניברסיטת אוקלהומה תחרות לתכנון מפורט של המדחן. משלא הוגשה אף הצעה ראויה תכנן ת'וסן ביחד עם תלמיד שלו מדחן עליו הוגש פטנט שני בנובמבר 1933. מאגי הקים חברת מדחנים ושכר את השירותים של חברה מטוסלא לייצור המדחנים{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=rtRFyFO4hpEC&pg=PA806 Parking Meter], Encyclopedia of the Great Plains, page 806}}.
 
בשנת 1936 הותקנו מדחנים ב[[דאלאס]], [[פורט וורת']], [[אל פאסו]] ועוד 23 ערים. עד סוף 1938 כבר הותקנו מדחנים ב-85 ערים ב-26 מ[[מדינות ארצות הברית]]. בשנת 1951 הגיע מספר הערים בהם הותקנו מדחנים לכ-2800. בשנה זו הותקנו מדחנים ב[[ניו יורק]]{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=bV622ieCXakC&pg=PA37 Lots of Parking: Land Use in a Car Culture], pages 37-42}}. כבר ב-1948 הותקנו מדחנים ב[[דטרויט]]{{הערה|1=[http://books.google.co.il/books?id=8kQEAAAAMBAJ&pg=PT11 Detroit tests meters], Billboard, July 3, 1948, page 119}}.
שורה 22:
פטנטים רבים הוגשו על שיפורים למדחנים. בשנת 1930 הציע בבסון מדחן שישלב בתוכו לוח פרסומות{{הערה|פטנט ארצות הברית 2068121}}.
 
שיטות שונות הוצעו כדי להודיע לפקח האם החנייה הנוכחית היא בתוך מסגרת הזמן המותרת. במדחנים הישנים הורם דגל שציין שהלקוח שילם עבור החנייה. מדחנים אחרים תוכננו עם נורה או סט של נורה אדומה וירוקה לציון שהחנייה במסגרת הזמן המותר. פטנט משנת 1935 הציע שהמדחן יכלול חלון שיציג את המטבע שהוכנס על ידי הנהג, על מנת שהפקח יוכל לוודא שהנהג שילם במטבע תקין ולא במטבע מזוייףמזויף{{הערה|פטנט ארה"בארצות הברית 2,088,154}}.
בשנת 1974 הוצע להשתמש בשעון דיגיטלי למדידת הזמן וצג דיגיטלי שיראה את הזמן שנותר{{הערה|שם=דיג1974|פטנט ארה"בארצות הברית 3,930,363}}.
 
עלו במשך השנים הצעות שונות לזיהוי אוטומטי של רכבים חונים. ביולי 1930 הגיש בבסון פטנט על מדחן אשר פועל ללא חיבור למכונית וכולל מנוף המפעיל אוטומטית את המדחן בעת שהרכב נכנס לחנייה ולוחץ על המנוף{{הערה|פטנט ארה"בארצות הברית 1973275}}. הצעה להפעלה אוטומטית על ידי מנגנון אלקטרו מגנטי הוצע בשנת 1936{{הערה|פטנט ארה"בארצות הברית 2095114}}. הוצע גם להפעיל גלאי מתכות לזיהוי שהרכב החונה עזב את החניה ובעקבות זאת לאפס את השעון{{הערה|שם=דיג1974}}.
 
==ישראל==
שורה 37:
בשנות ה-70 החל מעבר ממדחנים לשימוש בכרטיסי חנייה, בעקבות התקלות הרבות במדחנים ואירועים של גניבה מהמדחנים{{הערה|{{דבר||כרטיסים במקום מדחנים|1972/02/29|01505}}}}{{הערה|{{דבר|דנקה הרניש|חניה זולה ויעילה|1970/08/14|01107}}}}. כבר מאצע שנות ה-60 דובר בתל אביב על החלפת המדחנים בשיטה אחרת{{הערה|{{מעריב|יעקב העליון|עירית תל אביב החליטה לנסות שיטה חדשה של חניית כרטסת|1966/11/24|01400}}}} ובעקבות זאת הוקפא חידוש המדחנים וירד מספר המדחנים משיא של 1150 בשנת 1964 ל-932 בשנת 1969{{הערה|{{דבר|עדית זרטל|אין חניה|1970/07/31|02100}}}}. בתל אביב עברו לכרטיסי חנייה באוקטובר 1971{{הערה|{{דבר||חניה לפי כרטיסים|1971/10/13|00400}}}}, ב[[חולון]] הוחלט על השינוי באפריל 1975{{הערה|{{דבר||כרטיסי חנייה במקום מדחנים גם בחולון|1975/04/28|01012}}}} וב[[נתניה]] אירע המעבר באוקטובר 1975{{הערה|{{דבר||בנתניה|1975/10/10|00404}}}}.
 
המדחנים חזרו לרחובות הערים במקביל לשימוש בכרטיסי חנייה, בשנות ה-80 וה-90, לאפשר חלופה נוספת לתשלום במקביל לכרטיסי החנייה{{הערה|ראו למשל: [http://www.ramat-hasharon.muni.il/files/lists/list328.pdf עירית רמת השרון, פרטיכל ישיבת מועצה, 9 באפריל 2006], עמ' 66-67}}. מדחנים הופעלו ב[[ראשון לציון]], [[רמת גן]], [[ירושלים]], [[כפר סבא]], [[חיפה]] ו[[חדרה]]{{הערה|1=יעל ניסקי, [http://mymoney.nana10.co.il/Article/?ArticleID=409211 חניה בתל אביב], כלכליסט, 24 בינואר 2007}}. ב[[תל אביב יפו]] נשקלה האפשרות להתקין מדחנים מחדש בשנת 2004, אולם הרעיון לא יצא אל הפועל{{הערה|{{ynet|יובל קרני|אין חניה בתל אביב|3021631|21 בדצמבר 2004|}}}}. ב[[פתח תקווה]] מוצבים מדחנים ולטענת העירייה מדובר באמצעי התשלום הפופלריהפופולרי ביותר אצל הנהגים{{הערה|{{mynet|ניצן ינקו|מדחנים מודרנים? אנחנו מעדיפים לשלשל מטבעות|3982455|14 בנובמבר 2010|}}}}.
 
השם העברי נוצר על ידי [[הלחם]] המילים מד + חנ(יה) והחליף את המילה הלועזית פרקומטר.
 
===במשפט===
בשנת 1958 פסק בית משפט שגביית דמי החנייה אינה חוקית בגלל שלא נתפרסמה ב[[רשומות]]{{הערה|{{דבר||אין תוקף לגביית דמי חנייה ליד מדחנים|1958/03/17|00434}}}} ובעקבות זאת במשך כשנה לא נתנו דו"חות לחונים ללא תשלום, בהמתנה לפסיקת [[בית המשפט העליון]] בערעור{{הערה|{{מעריב|שאול בן חיים|המדחנים הגיעו לבית הדין העליון|1959/03/02|00310}}}}. בית המשפט העליון פסק בדעת רוב שההחלטה להסמיך את ראש העיר לקבוע את מקומות החנייה היא חוקית בגלל שמדובר בעניין טכני, בעוד שהעברת הסמכות לקביעת תעריפי החנייה לידי ראש העיר אינה חוקית בגלל שמדובר בהחלטה מהותית ואין [[שליח עושה שליח]]{{הערה|ע"פ 74/58 כמצוטט ב: [http://www.humanrights.org.il/articles/7pd5.doc בג"צץ 347/84 עיריית פתח תקווה נ' שר הפנים, פ"ד לט (1) 813]}}.
 
בינואר 1966 זוכה נהג מתשלום דו"חות חנייה בגלל שלטענתו שילם עבור החנייה בעת שהחנה את רכבו ורק לא הזיז את רכבו לאחר שתם מועד החנייה עליה שילם, דבר שלא חל עליו [[קנס]] בחוק העזר{{הערה|{{מעריב|יחיאל לימור|עבר את הזמן במדחן וזוכה|1966/01/13|01000}}}}. בעקבות זאת תוקן החוק העזר{{הערה|{{מעריב|יחיאל לימור|ישונו חוקי העזר העירוניים|1966/01/27|01201}}}}.
 
בשנת 2007 הוגשה תביעהתובענה ייצוגית נגד עיריות שהפעילו מדחנים בגלל שהמדחנים אינם מחזירים עודף ואינם מנפיקים קבלות{{הערה|{{TheMarker1|נורית רוט|תביעה ייצוגית בהיקף 380 מיליון שקל בשל מדחנים שאינם מנפיקים קבלות|law/1.446429|6 ביוני 2007|}}}}. בשנת 2010 הוגשה תביעה נוספת בנושא{{הערה|{{ynet|מירב קריסטל|ייצוגית נגד עיריית י-ם על גבייה בעייתית במדחנים|3838831|24 בינואר 2010|}}}}. ביוני אותה שנה המליץ בית המשפט למגישי התביעה למשוך את תביעתם משקיבל את טענת העירייה שיש דרכי תשלום אחרים הנותנים קבלות וגובים סכום מדוייקמדויק והתביעה בוטלה{{הערה|{{mynet|גיל בן נון|מדחנים: נדחתה תביעת ענק נגד העירייה|3896759|1 ביוני 2010|}}}}.
 
==הערות שוליים==