דוכסות מילאנו – הבדלי גרסאות

מותו של [[פיליפו מריה ויסקונטי]] ללא יורש זכר הטיל את הדוכסות לסכסוך ירושה ולהקמת [[רפובליקה]] קצרת-ימים ([[הרפובליקה האמברוזית]] בין [[1447]] ל-[[1450]]). ב-1450 ביקש [[סנאט]] הרפובליקה מה[[מצביא]] וחתנו של ויסקונטי, [[פרנצ'סקו ספורצה]], לשוב לעיר וליטול את הדוכסות. בעוד הוא קיבל הכרה מהערים השכנות כדוכס מילאנו, הוא לא קיבל הכרה כזו מאת קיסר האימפריה הרומית הקדושה. רק ב-[[1492]] הוכר בנו, [[לודוביקו ספורצה]] כדוכס על ידי [[מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]]. דוכסים אלה לבית ספורצה היו לשליטים המפוארים ביותר של הדוכסות ועסקו במפעלי בנייה רחבי היקף ובמדיניות שחתרה לשלום ולאיחוד ערי-המדינה של [[חצי האי האפניני]].

 

 

ב-[[1535]], כאשר פרנצ'סקו ספורצה השני נפטר ללא יורש עלתה שוב שאלת הירושה כאשר הן [[קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]] והן פרנסואה הראשון, מלך צרפת טוענים לזכות על הדוכסות. כחלק מהנסיון לפתור את השאלה נקעו מעל הדוכסות שטחיה מדרום ל[[נהר הפו]] שהפכו להיות [[דוכסות פארמה]] כ[[פייף]] של [[ממזר|בנו הלא חוקי]] של ה[[אפיפיור]] [[פאולוס השלישי]], פייר לואיג'י פרנזה, דוכס [[פארמה]]. עם מותו של קרל החמישי עברה הדוכסות לשלטונו של [[פליפה השני, מלך ספרד]]. זכותה של ספרד על הדוכסות הוכרה לבסוף על ידי צרפת במסגרת [[שלום קאטו-קמברזי]] שסיים את [[המלחמות האיטלקיות]].