רגליים לדבר – הבדלי גרסאות

==דוגמאות==

*בהלכות איסור והיתר: על פי ההלכה, קיים כלל כי "אין דבר שבערווה פחות משניים", כלומר לא ניתן להתיר או לאסור אשה אלא על סמך עדותם של שני עדים. לעומת זאת, קובעת התורה כי אשה שבעלה התרה בה "אל [[ייחוד|תסתרי]] עם פלוני" (פעולה הנקרתא "קינוי") ונתייחדה עימו ("סתירה") היא נאסרת על בעלה לא רק מספק שמא זינתה עימו, אלא עשו [[ספק כוודאי|ספק זה כוודאי]] לכל דבר. ההסבר לכך הוא ש[[רגליים לדבר]] שזינתה עם ה[[נואף]] שעימו נסתתרה, שהרי הבעל ביקש והזהיר אותה לא להתייחד עימו ומשנתייחדה עימו למרות זאת נראה כי אכן זינו יחד{{הערה|{{בבלי|נידה|ג|א}}.}}.

*בהלכות [[טומאה וטהרה]]: "שכונת קברות" הוא מושג הלכתי, החל על כל מקום שבו נמצאו שלושה מתים במרחק של בין ארבע לשמונה אמות. ב[[מסכת אהלות]]{{הערה|{{משנה|אהלות|טז}}}} נפסק, דרך הבדיקה של המוצא מת. כאשר אדם מת, עליו לקחת רק את גופו ואת עפר תבוסתו, בו נספגת הליחה שבגופו, - כל העפר התיחוח שמתחתיו, בנוסף לשלושה טפחים שאותם הוא חופר מתחת לעפר התיחוח. אך אם מצא שלושה מתים, ובין מת לשני יש מרחק של בין ארבע לשמונה אמות, יש להניח כי ככל הנראה במקום זה הייתה מערת קבורה, הנקראת בלשון חז"ל "שכונת קברות". במקרה כזה, קובעת המשנה כי יש לבצע '''בדיקת עשרים אמה''' מכל צדדי המת לבדוק אם אין מת נוסף. אם מצא מת נוסף, המצב חמור יותר: שכן, למרות שאכן ייתכן שהמת שייך לאותה מערה שנקבר הראשון, (שהרי לשם כך מתבצעת הבדיקה, כדי לגלות האם המערה ממשיכה עד העשרים האמות הבאות), הרי שחז"ל חששו שמא מת זה שייך למערה אחרת, חדשה, כך שמדובר בשתי מערות נפרדות.

 

 

*עוד כלל ב[[הלכות]] [[טומאה וטהרה]]: "זב" הוא גבר שאברי המין שלו לקו במחלה הנקראת "זיבה", והדבר קרה מספר פעמים. על פי החוק ה[[מקרא]]י, עליו להמתין עד שיעברו שבעה ימים רצופים ללא הפרשה זו ("[[שבעה נקיים]]"), ואז עליו [[טבילה (יהדות)|לטבול]] ב[[מעיין]] ולהקריב [[קורבן (יהדות)|קורבנות]].

 

 

אם כי, כלל זה קיים רק לפני שחלה על הזב טומאת זיבה. אך משהחלו לחול עליו דיני טומאת זיבה, לאחר שראה בוודאי זיבה יום אחד, אם ראה שוב זיבה שנייה אין בודקים אם אכל או שתה הרבה, אלא [[רגליים לדבר]] שהוא חולה במחלת הזיבה וששני המקרים קשורים זה לזה{{הערה|{{משנה|זבים|ב|א}}.}}.