פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
בוט החלפות: \1ווינה, ווינה, השואה, בודפשט, בוקרשט
|תאריך לידה=[[כ"ח באדר]] [[תרכ"ח]]
|תאריך פטירה=[[ט' בחשוון]] [[תש"ז]]
|מקום פעילות=[[בוהוש]], [[טרגו ניאמץ]], [[בוקרסטבוקרשט]], [[ירושלים]]
|השתייכות=רבני [[רומניה]]
|נושאים בהם עסק=[[משנה|ש"ס]], [[הלכה]]
נהג ללמוד עד [[חצות היום]] כשהוא מעוטר ב[[תפילין של רבנו תם]], פרשה ב[[תורה]], פרק ב[[נ"ך]], פרק ב[[משנה]], דף [[גמרא]], [[ספר הזוהר]], [[ארבעה טורים]] עם ביאור [[בית יוסף]], [[שולחן ערוך]] ונושאי כליו, וספרי [[הלכה]] נוספים. לאחר מכן היה מקיים מצוות [[ביקור חולים]] לפני שאכל [[ארוחת בוקר]]. לאחר [[פת שחרית]] התיישב לכתוב חידושי תורה ותשובות לשאלות הלכתיות. לאחר מכן למד בספרי חסידות עד שנרדם לתנומה קלה שלאחריה חזר ללמוד ולכתוב. בהמשך יומו קיבל אנשים לשאלות הלכתיות, עצות וסיוע. בליל שבת נהג ללמוד מ[[חצות הלילה]] עד [[עלות השחר]] בספרי נגלה ונסתר. במשך כל השבת לא דיבר בענייני חול.
 
ב[[תרס"ג]] השתתף בכינוס רבנים מרחבי העולם היהודי שהתקיים ב[[קרקא]] נגד [[עלית דם|עלילות הדם]], ובכינוס זה נבחר להיות יו"ר אגודת הרבנים ברומניה. בגירוש יהודי טרגו-ניאמץ ב[[חול המועד]] [[פסח]] [[תש"ד]] עבר ל[[בוקרסטבוקרשט]]. ב[[תמוז]] [[תש"ו]] עלה לארץ והתיישב בירושלים. סמוך לזמן [[הדלקת נרות]] ב[[ערב שבת]] [[פרשת לך לך]], [[ז' בחשוון]] [[תש"ז]], צלצל לרב [[יצחק אייזיק הלוי הרצוג]] ואמר לו שהוא מצטרף להיתר עגונה שדנו בה אז. הרב הרצוג שאלו מדוע צלצל בשעה כזו, וענה "מי יודע מה ילד יום". במוצאי אותה שבת נפטר ונקבר ב[[בית הקברות בהר הזיתים]].
 
בהלוויתו השתתפו אלפים. בין המספידים היה הרב [[עקיבא סופר]] מ[[פרשבורג]] ורבי [[ישראל פרידמן מהוסיאטין]] אמר עליו [[קדיש]].
 
==אבי העגונות==
התפרסם כמומחה בהתרת עגונות, בפרט לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] [[מלחמת העולם השנייה|והשנייה]]. חיבורו הקצר '''קונטרס באר חיים מרדכי: תשובה אחת להיתר עגינות''' שימש לאחר ה[[שואההשואה]] להתרת עגונות במקרים רבים. עסק גם בהתרת נישואין של גברים שנשותיהם נעלמו באופן שלא יעברו על [[חרם דרבנו גרשום]].
 
אחת מהעגונות בעקבות מלחמת העולם הראשונה הייתה גיטל, בתו של הרב [[מאיר אריק]], ואביה ביקש את הרב רולר לבדוק את האפשרות להתירה מעגינותה. בעלה הסוחר ברוך רייך נסע ב[[תר"ף]] מ[[וינה|ווינה]] ל[[בודפסטבודפשט]] ונעלמו עקבותיו. משה פראנץ, שנולד כיהודי והתנצר עם אביו בילדותו, העיד שחיילים [[אוסטריה|אוסטריים]] התעללו בו ורצחוהו. הרב רולר התיר את גיטל בתנאי שיצטרף להיתר הרב [[בצלאל זאב שפרן]], שאכן הצטרף עם אחרים{{הערה|ראו ב'שו"ת מהר"ש ענגל', חלק ג', סוף סימן י"א.}}.
 
במקרה אחר של החייל היהודי מטרגו-ניאמץ, אברהם מובשוביץ, פסקו בשלב מסוים מכתביו מהחזית, ולאחר שהסתיימה המלחמה וחפציו האישיים נשלחו בדואר למשפחתו, היו בטוחים בני המשפחה כי נהרג בקרבות. רעייתו התאבלה עליו ובנו הקטן החל לומר [[קדיש]]. האישה פנתה לרב רולר לקבל להינשא. לאחר הפצרות רבות החליט להתירה והחל לכתוב את ההיתר. לאחר שורות אחדות נשבר קולמוסו. בפעם השנייה באו בני המשפחה עם כלי כתיבה כדי למנוע תקלה נוספת. הרב רולר סיים את כתיבת היתר, אך לפני שחתם פגעה ידו בקסת הדיו והדיו נשפך על ההיתר והשחיתו. כשראה זאת קבע: כי לא ייתן היתר. לאחר כמה חודשים חזר מובשוביץ לביתו וסיפר שנשבה בידי האויב.
245,146

עריכות