סרוואל – הבדלי גרסאות

[[בית גידול|בית הגידול]] האופייני לסרוואלים הוא ה[[סוואנה]] האפריקנית, אם כי פרטים הלוקים במלניזם נוטים להימצא באזורים הרריים. הסרוואל זקוק למקור [[מים]] בטריטוריה שלו, ולכן אין הוא נפוץ באזורים [[מדבר]]יים-למחצה או באזורי [[ערבה (גאוגרפיה)|ערבה]] יבשה מאוד. הוא מסוגל לטפס על עצים ואף לשחות, אך הוא ממעט לעשות זאת. הסרוואל איננו נתון ב[[סכנת הכחדה]], אך קיימת מגמת ירידה באוכלוסייתו בשל אובדן בתי גידול וציידים ההורגים אותו עבור פרוותו היפה. במרבית המדינות שבהן הוא נפוץ, הסרוואל הוא מין מוגן וחל איסור לצוד אותו.

 

 

כחלק מה[[הסתגלות]] שלו לחיים בסוואנה, לסרוואל רגליים ארוכות (הארוכות ביותר מבין כל החתוליים, יחסית לממדי הגוף), צוואר ארוך ואוזניים גדולות ורגישות, שגם הן הגדולות ביותר יחסית לגופו מבין כל החתוליים. הרגליים והצוואר הארוכים מאפשרים לסרוואל לצפות מעבר לעשב הגבוה, ואוזניו המפותחות מאפשרות לו להבחין בטרף פוטנציאלי. הסרוואל מסתער בדרך-כלל על טרפו ממרחק קצר, תוך כדי זינוק למרחק ולגובה רב של עד 3 מטרים, שמאפשר לו גם לתפוס ציפורים במעופן. הסרוואל הוא צייד מוכשר במיוחד. כ-50% מניסיונות הציד שלו מסתיימים בהצלחה, שיעור גבוה מאוד יחסית למרבית החתוליים.