אברך – הבדלי גרסאות

על אף המעמד הגבוה של קהילת הלומדים, עיסוק בלעדי ב[[לימוד תורה]] לא היה מקובל כתופעה רווחת ובמספר מקומות ב[[תלמוד]] מופיע גינוי לאנשים שאינם מתפרנסים מיגיע כפם. ב[[מסכת ברכות]] אף טוען [[רבי חייא]] כי "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמיים" ([[s:ברכות ח א|תלמוד בבלי, ברכות ח' א']]). גם בדברי ה[[רמב"ם]] מופיעים דברי ביקורת על תלמידי חכמים שאינם מתפרנסים מיגיע כפיהם. "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא. לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם. ועוד צוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן. ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון. וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות". המובחרים שבתלמידי החכמים המשיכו לעתים במסלול תורני של [[רבנות]], [[דיינות]] או הוראה אך עד [[המאה ה-20]], מרבית האברכים פרנסו את משפחתם ונאלצו לחלק את זמנם בין לימוד תורה לעבודה. חריגים מעטים לכך היו אברכים בקהילות לומדים קטנות ובישיבות אשר נתמכו במידה כזו או אחרת על ידי תורמים חיצוניים.