הלוח הקראי – הבדלי גרסאות

:ה[[קראים|יהודים הקראים]] מפרשים את המילה 'שבת' בכל הפסוקים האלו כשבת ממש, כלומר היום השביעי שלאחר ששת ימי מעשה, כפי שמתואר בסיפור הבריאה. המילה 'שבת' כמו בביטוי 'ממחרת השבת' אינה מציינת בכל התורה יום-טוב, ובשום מקור קדום המילה אינה מציינת רצף של שבעה ימים. לטענת הקראים, לא ייתכן שבאותו קטע המילה שבת תציין פעם יום-טוב ופעם שבוע, ולכן הפירוש ההגיוני היחיד, לדבריהם, הוא שהמילה מציינת שבת בראשית, וכך גם מתבהרת משמעות חוק קיום חג השבועות מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, הוא יום ראשון. לפי הקראים, צריך להתחיל לספור מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת שאחרי [[ליל הסדר]] כלומר מ[[יום ראשון]] בשבוע, ולסיים לאחר שבעה שבועות שלמים כמו שכתוב "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ", ביום ראשון ש"מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת" של הספירה. אחד הנימוקים שהקראים מביאים לחיזוק עמדתם הוא שחג השבועות הוא החג היחיד שלא נקבע לו בתורה תאריך קבוע, אלא הדרך לחישוב מועדו היא באמצעות ספירה; לפי שיטת [[יהדות רבנית|הרבניים]], בלוח העברי הקבוע, יש לחג תאריך קבוע, ולכן אין כל טעם בספירה. אמנםאולם בלוח העברי הרבני המקורי (המופיע בתלמוד) אין לחג השבועות תאריך קבוע, ויום חלותו תלוי במספר הימים שיש בחודשי ניסן ואייר {{הערה| אם שני החודשים חסרים- חג השבועות יצא ב-ז' בסיוון. אם חודש אחד מלא וחודש אחד חסר- חג השבועות יצא ב-ו' בסיוון. אם שני החודשים מלאים- חג השבועות יצא ב-ה' בסיוון}}, ולכן טענה זו לא נכונה לגבי היהודים הרבניים, אך ככל הנראה היא נכונה לגבי הלוח הקומראני {{הערה|שיטה נוספת של הספירה ידועה לנו מתוך מגילות קומראן, שהיא גם השיטה הצדוקית, שמשמעה - תחילת הספירה ממחרת שבת בראשית שלאחר חג הפסח. הלוח הקומראני היה לוח שמשי מסודר מאוד: התאריכים יוצאים כל שנה באותם הימים בשבוע. לכן, כל שנה חמישה עשר בניסן (חג הפסח) יצא ביום ראשון, ושביעי של פסח יצא כל שנה ביום שבת. כך כל שנה הם מתחילים לספור את ספירת העומר ביום ראשון שלאחר שביעי של פסח, וכל שנה חג השבועות יוצא בחמישה-עשר לחודש סיוון (בדומה לחג הפסח ולחג הסוכות שיוצאים בחמישה עשר לחודש).}}.