חופה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: [[קובץ:
←‏טקס החופה בימינו: מידע מהערך חופה וקידושין שמקומו כאן
שורה 34:
 
==טקס החופה בימינו==
[[קובץ:V06p504001 Chuppah.jpg|שמאל|ממוזער|250px|]]
{{הפניה לערך מורחב|חופה וקידושין}}
מנהגי החופה משתנים בין העדות השונות. בקהילות רבות נהוג לעלות כמה ימים לפני החופה ל[[בית קברות|בית הקברות]] ולהזמין את קרובי המשפחה שנפטרו לטקס החופה. האשכנזים נוהגים לערוך את החופה תחת כיפת השמים לסימן ברכה: "והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים" ([[בראשית]] כב, יז). רבים נוהגים לערוך את טקס הנישואים במילוי הלבנה (החצי הראשון של [[הלוח העברי|החודש העברי]]).
 
את הטקס עורך [[רב]], המכונה "מסדר הקידושין". וזאת על פי תקנה עתיקה שנועדה להבטיח כי הטקס יתבצע על פי הכללים ההלכתיים. תקנה נוספת דורשת נוכחות של [[מניין]] בטקס. בעדת [[ביתא ישראל]] נהוג [[טקס הקשרה]].
מסדר הקידושין מברך על כוס יין את [[ברכת אירוסין|ברכת האירוסין]]. לאחר מכן החתן [[קידושין|מקדש]] את הכלה על ידי ענידת טבעת על אצבעה, ואומר לה: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל".
 
נהוג שהחתן (ובקהילות מסוימות מסדר הקידושין) פורש [[הינומה]] על ראש הכלה. המנהג נובע מהפסוק: "ותקח הצעיף ותתכס" ([[בראשית]] כד, סה) שנאמר לגבי פגישת [[רבקה]] ו[[יצחק]]. לדעות מסוימות יש בשלב זה אלמנט של נישואין ולכן מקפידים שהעדים נוכחים בשלב זה. סיבה נוספת למנהג הכיסוי בהינומה הוא: שמחד מותר להסתכל בתכשיטי הכלה אך מאידך אסור להסתכל בפניה ‏‏<ref>‏ליקוטי מהרי"ח חלק ג' דף קל‏</ref>.
על הקידושין מברכים את [[ברכת אירוסין|ברכת האירוסין]], ועל הנישואין מברכים את [[שבע ברכות|ברכת הנישואין]]. מכיוון שנהוג לברך שתי ברכות אלו על היין, מאז שנהגו לצרף את הקידושין והנישואין לטקס אחד התלבטו בשאלה, האם לברך את שתי הברכות על כוס יין אחד או שצריך לברך דווקא על שני כוסות נפרדים. כפתרון לספק זה, נוהגים לברך על כל ברכה על כוס נפרד, וכדי שברכת "בורא פרי הגפן" על היין לא תהיה [[ברכה לבטלה]], קוראים את ה[[כתובה]] בין ברכת האירוסין לברכת הנישואין, ומסתמכים על הפסק זה כהסח הדעת מהברכה הראשונה, וכך אפשר לברך שוב ללא חשש.
 
נוהגים לברך את הכלה: "אחותנו, את היי לאלפי רבבה" ([[בראשית]] כד, ס)<ref>קיצור שולחן ערוך סימן קמ"ז</ref>. לאחר מכן החתן ממשיך לכיוון החופה, ולאחר מספר דקות מצטרפת אליו הכלה, תוך שהם מובלים על ידי הורי החתן והכלה.
נהוג לכבד מוזמנים שונים לברך את [[שבע ברכות|ברכות הנישואין]], ובזה מסיימים את טקס החופה.
 
[[קובץ:Chupah closeup.JPG|שמאל|ממוזער|200px|חופה בבית כנסת ב[[וושינגטון הבירה|וושינגטון]]]]
פורשים מבעוד מועד יריעה על גבי עמודים (החופה), ומוליכים את החתן אליה כשפניו לצד המזרח, נהוג לערוך את החופה בשעות הערב, לאחר השקיעה או ממש לפניה. בקהילות אשכנז רווח הנוהג לערוך חופה תחת כיפת השמים, סימן לפרו ורבו "ככוכבי השמיים לרוב".
 
כזכר לחורבן [[בית המקדש]] נוהגים לתת אפר בראש החתן במקום [[הנחת תפילין|הנחת התפילין]] - "אפר תחת פאר".
 
שתי האמהות וה[[שושבינות]] (ולמנהג אחר: שני הורי הכלה) מוליכות את הכלה לקראת החתן, והכלה סובבת אותו שבע [[הקפות]] מתחת לחופה, לקיים את "נקבה תסובב גבר" (רק בעדות אשכנז). אחר כך, הכלה נעמדת לימינו של החתן והרב המקדש עומד כשפניו למזרח.
 
מסדר הקידושין מברך שתי ברכות: ברכה על כוס יין או מיץ ענבים ("בורא פרי הגפן"), וברכה על מצוות הקידושין המכונה [[ברכת אירוסין]]. נוסח הברכה: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותינו וצונו על העריות, ואסר לנו את הארוסות, והתיר לנו את הנשואות לנו על ידי חופה וקידושין, ברוך אתה ה' מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין". הרב נותן לחתן לשתות מהכוס, ואז מעבירים את הכוס לאם הכלה שנותנת לכלה לשתות מהכוס.
 
החתן פונה לכלה ואומר לה: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל" ועונד טבעת על אצבע יד ימין של הכלה. עדי הקידושין חייבים לראות את שלב נתינת הטבעת, אחרת המעשה לא תקף, ויש לחזור עליו. נהוג שלאחר נתינת הטבעת אומר הקהל, "מקודשת מקודשת".
 
השלב הבא הוא מתן ה[[כתובה]]. לפני מתן הכתובה נהוג שהרב, או אדם אחר, קורא בקול את הכתובה, ולעתים אף מתרגם אותה מ[[ארמית]] על מנת שהציבור יבין את הכתוב. החתן מוסר לכלה את הכתובה, והעדים מאשרים בחתימת ידם כי ראו את המסירה. רבים נוהגים שהעדים חותמים לפני החופה על שטר הכתובה.
 
אחרי נתינת הכתובה מברכים [[שבע ברכות]] על כוס יין. נותנים לחתן לשתות, והוא עצמו נותן לכלה לשתות מהכוס.
 
לבסוף, החתן מזכיר את חורבן [[בית המקדש]] באמירת "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני. תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" ([[תהלים]] קל"ז, ה'-ו') ושובר כוס זכוכית (יש המקדימים שלב זה ומבצעים אותו בין הקידושין לקריאת הכתובה, בין היתר כדי להימנע מצימוד פרץ השמחה של סיום הטקס לאזכור החורבן). למרות שהמנהג נועד להיות רגע רציני לזכר החורבן, במשך הדורות נהפכה שבירת הכוס לנקודת שיא בטקס, שבה מכריזים "[[מזל טוב]]" ופוצחים בשירה. שבירת הכוס הפכה גם לסמל של החתונה היהודית.
 
===חדר ייחוד===
לאחר טקס החופה נהוג בקהילות ה[[יהדות אשכנז|אשכנזיות]] וה[[יהדות תימן|תימניות]] ללוות את החתן והכלה ל[[חדר ייחוד]], שם הם שוהים ביחד לבדם במשך זמן מה. לרוב נהוג שהם גם אוכלים שם, לאחר שצמו והתענו במשך כל יום חופתם. בשאר קהילות ישראל לא נוהגים מנהג זה, ומסתמכים על התייחדות החתן והכלה בליל הכלולות.
 
===סעודת מצווה===
מקובל לקיים אחרי החופה [[סעודת מצווה]] גדולה, מלווה בריקודים ולעתים בדרשות ונאומים. לאחר [[ברכת המזון]] נהוג לברך שוב [[שבע ברכות]] על כוס יין. בקרב [[יהדות גאורגיה|יהודי גאורגיה]] נהוג לאחר החופה [[קבלולי (ריקוד)|ריקוד קבלולי]] (מהמילה העברית "קבלה" במובן של "קבלת פנים") עם [[לחם]] כלולות הנקרא אף הוא [[קבלולי (לחם כלולות)|קבלולי]].
 
== קישורים חיצוניים ==