וילהלם פרידמן באך – הבדלי גרסאות

ביוני [[1764]] עזב וילהלם פרידמן את משרתו בהאלה בלי להבטיח לעמולעצמו משרה אחרת. מצבו הכלכלי התדרדר במידה כזאת, שבשנת [[1768]] פנה שוב להאלה בבקשה לקבל את משרתו הקודמת, אך לשווא. לאחר זאת התפרנס מהוראה; שלא במפתיע, היה עני וחסר כל במותו. אחרי שעזב את האלה ב-1770, חי שנים אחדות (1771-1774) בבראונשווייג, שם השתדל ללא הצלחה לקבכללקבל את משרת נגן העוגב בכנסיית קתרינה הקדושה. אחר עבר ל[[ברלין]], שם התקבל תחילה במאור פנים אצל הנסיכה '''אנה אמליה''', (אחותו של [[פרידריך השני]]), אך בהמשך סר חנו מסיבות שאינן ברורות. הוא נשאר בברלין עד מותו.

בין תלמידיו של וילהלם פרידמן היה [[יוהאן ניקולאוס פורקל]], אשר פרסם בשנת [[1802]] את הביוגרפיה הראשונה של [[יוהאן סבסטיאן באך]], שבין תורמי המידע העיקריים לה היו וילהלם פרידמן ואחיו הצעיר [[קרל פיליפ עמנואל באך]]. ביוגרפיות מוקדמות מגנות את וילהלם פרידמן על הרשלותוהתרשלותו בשמירת כתבי היד המוזיקליים של אביו, שרבים מהם הגיעו לידיו בירושה; מכל מקום, חוקרים מאוחרים יותר אינם יודעים בוודאות כמה מכתבי היד אבדו. ידוע, שווילהלם פרידמן מכר חלק מן האוסף של אביו כדי לגייס כסף לתשלום חובות (כולל מכירה גדולה בשנת [[1759]] ל'''יוהאן גיאורג נאקה'''). כמו כן, בתו לקחה עמה חלק מכתבי היד של י. ס. באך כשנסעה ל[[אמריקה]], ואלה עברו לצאצאיה, שהביאו שלא בצדייה לאובדן רבים מהם. אחרים עברו הלאה באמצעות תלמידתו היחידה המוכרת בברלין, '''שרה איציק לוי''', בת למשפחה [[יהודי|יהודית]] בעלת מעמד גבוה בברלין וסבתא-רבה של [[פליקס מנדלסון]]; ממנה קיבל מנדלסון את כתב היד של ה[[מתאוס פסיון]], שקיבלה מווילהלם פרידמן באך. כמה מן ה[[פרטיטורה|פרטיטורות]] שלו אספו [[קרל פרידריך כריסטיאן פאש]] ותלמידו [[קרל פרידריך צלטר]], מורו של פליקס מנדלסון. הם הפקידו את הכתבים האלה בספריית האקדמיה לשירה של ברלין, שפאש ייסד בשנת [[1791]] וצלטר התייצב בראשה בשנת [[1800]].