ויקיפדיה

שלמה הרמתי – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
שורה 1:
{{עריכה|דרושה ויקיזציה והגהה, יש להרחיב את הפתיח על פי המשך הערך, דרושים קישורים פנימיים}}
[[קובץ:Shlomo Haramati.JPG|שמאל|ממוזער|250px|שלמה הרמתי]]
פרופ' '''שלמה הרמתי''' (נולד ב-[[20 במרץ]] [[1928]] בירושלים) הוא מומחה ל[["חינוך מבוגריםלשוני"]], שתרם לגיבוש שיטות ההוראההוראה ב- ל[[משרד החינוך]], ובל[[צה"ל]]. הרמתיולמרכזים הואשל חתןהחינוך [[פרסהיהודי ירושלים]]ברחבי לחינוךהתפוצות ובעל- תעודותפיתח הערכהשיטות מ[[קציןלהוראת חינוךעברית ראשי]]כלשון-אם שלוכלשון צהנוספת - מגן-הילדים ועד האוניברסיטה. הציע שיטה יעילה להוראת תנ"לך בישראל ובתפוצות - ליהודים ולנוכרים. פיתח שיטה לשיכתוב טקסטים קשים ולעימודם, להקלת הבנת הנקרא, ושיטה יעילה להדרכת הבנת הנקרא ברמות הלימוד השונות.
תחום נוסף של מחקרו: תולדות הדיבור העברי במרוצת הדורות בקרב יהודים ונוכרים.
*הרמתי הוא חתן [[פרס ירושלים]] לחינוך ותעודותובעל תעודות הערכה: מקציןמ[[קצין חינוך ראשי]] של צה"ל, מההסתדרותממחלקת החינוך של ההסתדרות הציונית וממספרוממרכזים ועדירבים חינוךלחינוך יהודי בתפוצות.▼
 
==ביוגרפיה==
הרמתי קיבל את חינוכו הפורמלי לשלביו (עד סיום לימודיו באוניברסיטה העברית, בתואר "מוסמך", במקצועות: [[פסיכולוגיה]], [[ספרות עברית]] ו[[מקראתנ"ך]])- בישראל.
עבודתו המעשית והמחקרית מחולקת לארבע תקופות והיא התקדמה בד בבד עם השלמת תאריו האקדמיים הבאים.
 
=== צה"ל – (1951 – 1954) ===
מונה ל"קצין הוראת עברית" ראשון בצה"ל וכעבור שנה ל"קצין השכלת יסוד", לפי תכנון של [[דוד בן-גוריון]], שכל חייל במסגרת שירותו יסיים תוכנית לימודים של בי"ס יסודי עם תעודה מטעם משרד החינוך. בצה"ל הכין את תוכניות הלימודים ואת חומרי -העזר ללומדים ולמורים, וחיבר – לראשונה בארץ – מבחני הישג אובייקטיביים. כן הכין רשימת מילים שכיחות במכתבי-חיילים לשיפור הוראת הכתיב העברי.
ביוזמתו הוחלט על תפקיד [[מורה -חיילת]] לביצוע התוכנית הנ"ל, כי לפני כן היו בוגרות סמינרים להוראה פטורות משירות צבאי בשל העלייה הגדולה.
הרמתי המשיך פעילות זו לאחר שובו מארה"ב, במסגרת שירות המילואים: הכין חומרי-לימוד וחומרי-עזר ללומדים ולמורות והדריך אותן בימי עיון ובהשתלמויות.
 
=== ארצות הברית (1955 – 1960) ===
הגיע לארצות הברית ללימודים ב[[אוניברסיטת קולומביה]] בעיר ניו יורק. למד בלשנות שימושית, הוראת לשון זרה, פסיכולוגיה של הלומד המבוגר ופסיכולוגיה של הקריאה – כל זאת כהכנה לפעילות חינוכית בהשכלת מבוגרים בישראל.
בתקופה זו שלח לעיתוני החינוך בארץ מאמרים וסיכומי מחקרים בנושאי לימודיו. בתקופה זו גם ערך השתלמויות רבות למורים יהודים ברחבי ארצות הברית בהוראת עברית חיה והמקצועות היהודיים, כולל מקצוע חדש: "מדינת ישראל". לפני שובו לארץ פורסם ספר לימוד בנושא זה (ע"י "ועד החינוך היהודי בעיר ניו יורק").
הרחיב פעילות חינוכית זאת מטעם האוניברסיטה העברית וההסתדרות הציונית, בביקוריו במרכזים רבים של חינוך יהודי בתפוצות.
 
=== משרד החינוך הישראלי (1960 – 19651969) ===
על יסוד עבודתו ופרסומיו הנ"ל הוזמן לכהן כ[[מפקח (חינוך)|מפקח]] ראשי במחלקה להנחלת הלשון ב[[משרד החינוך]]. בישראל. כאן השלים את מחקריומחקרו לתואר דוקטור ("שהופיע כספר בשם: '''הוראת עברית לאנאלפביתים"לאנאלפבתים''', 1964). בתקופה זו עסק בתחומים אלואלה:
* על יסוד עבודת הדוקטורט עיצב שיטה יעילה להוראת עברית ל[[אנאלפבית]]ים. במסגרת משרד החינוך חיבר: חוברות לימוד, חומר -עזר ללומדים ולמורים. ההישגים היו מרשימים. במקום 100 – 150100–150 שעות -לימוד עד אז, הושגו תוצאות טובות יותר ב- 25-20 שעות-לימוד. השיטה הותאמה להוראה בשפות אחרותלועזיות, ובמסגרתבמסגרת מחלקת מש"ב של משרד החוץ הישראלי, ולעתים גם בחסות אונסק"ו. ערך בישראל ובחו"ל סדנאות להכשרת מורים על פי שיטה זו, כולל: חומר -לימוד וחומר -עזר ללומדים ולמורים.
 
* עיצב את "שיטת האולפן" החדשה, המבוססת על יסוד לימודיו בארצות הברית ומחקריו שם בהוראת עברית למבוגרים. שיטה זו יושמה גם בחו"ל: בהוראת עברית חיה ליהודים ולנוכרים. עיקרי שיטה זו אומצו גם בהוראת שפות זרות לנוכרים (ספרו: '''שיטת האולפן''', 1972).
 
=== האוניברסיטה העברית (1970 – 1997) ===
על יסוד עבודתו הנ"ל, הוזמן כמרצה לביה"ס לחינוך של האוניברסיטה העברית ואחר -כך כפרופ' כיהן כראש מדור עברית במרכז החדש "לחינוך יהודי בתפוצות". במסגרת זו ערך מחקרים רבים בארץ ובחו"ל, כתוצאה מהם חיבר וערך ספרי -לימוד, ספרי -קריאה וחומר -עזר למורים וללומדים. כן ערך סדנאות למורים במרכזי החינוך היהודי ברחבי התפוצה היהודית.
:במחקריו בתקופה זו עסק בנושאים הבאיםאלה:
 
#1. הציע שיטות חדשות להוראת עברית מדוברת מגןכלשון נוספת - מגן-הילדים ועד האוניברסיטה - למוסדות הלימודיםהלימוד היהודיים המקובלים בחו"ל וגם למבוגרים לא יהודיים.
# פיתח מודל לחינוך "הבנת הנקרא" בטקסטים לסוגיהם ודרכי הערכת ההישגים בתחום זה. כן הציע מודלים להערכת קריאה בטקסטים לסוגיהם.▼
2. עסק בחקר היבטים אחדים של תהליך הקריאה בעברית ושל שיטות הוראתה:
# פיתח את שיטת "השכתוב הדידאקטי" לכתיבה בעברית קלה ולדירוג טקסטים מבחינת הקושי הלשוני בדרך אובייקטיבית. על פי שיטה זו פורסמו בארץ ובחו"ל טקסטים רבים ללימוד קריאה ולהנאה, על ידי משרד החינוך והוצאות ספרים אחרות. במקרים רבים בעריכתו או בהדרכתו. טקסטים דומים פורסמו גם בחו"ל (במסגרת החינוך היהודי) על יסוד סדנאות שערך. הטקסטים המשוכתבים – בישראל ובחו"ל – זכו לביקורות חיוביות, והשיטה אומצה גם על ידי מחנכים לא יהודים.▼
* חקר את ההתעניינות בקריאה של תלמידי בי"ס יסודי בישראל כבסיס להדרכת הקריאה העצמית.
# נוסף על פעילותו – המחקרית והיישומית – בהוראת העברית, עסק במחקריו גם בנושאים אלה:▼
* הכין רשימות מילים שכיחות בתנ"ך ובעברית חדשה כבסיס להבנת הנקרא.
▲#* פיתח מודל לחינוך "הבנת הנקרא" בטקסטים לסוגיהם ודרכי הערכת ההישגים בתחום זה. כן הציע מודלים להערכת קריאה בטקסטים לסוגיהם.
▲#* פיתח את שיטת "השכתובהשיכתוב הדידאקטי" לכתיבה בעברית קלה ולדירוג טקסטים, מבחינת הקושי הלשוני, בדרך אובייקטיבית. על פי שיטה זו פורסמו בארץ ובחו"ל טקסטים רבים ללימוד קריאה ולהנאה, על- על-ידי משרד החינוך בישראל והוצאות ספרים אחרותאחדות. במקרים רבים בעריכתו או בהדרכתו. טקסטים דומים פורסמו גם בחו"ל (במסגרת החינוך היהודי) על יסוד סדנאות שערך. הטקסטים המשוכתבים – בישראל ובחו"ל – זכו לביקורות חיוביות, והשיטה אומצה גם על ידי מחנכים לא -יהודים בחו"ל.
 
▲#3. נוסף על פעילותו – המחקרית והיישומית – בהוראת העברית, עסק במחקריו גם בנושאים אלה:
* הדיבור העברי במרוצת הדורות: במחקר זה הוכיח שההנחה המקובלת על החייאת הדיבור העברי בשלהי המאה ה-19 בא"י (ע"י בן יהודה ועמיתיו) – היא מיתוס חסר יסוד עובדתי. הרמתי הראה, שהדיבור העברי (כולל נאומים והרצאות בעברית) מעולם לא פסק, במקומות אחדים אף נוצרו דיאלקטים עבריים מקומיים. רוב המבקרים אימצו את מסקנתו והיא נכללה גם בספרים על "תולדות הלשון העברית". כן חקר את ידיעת העברית – כולל הדיבור בה – בקרב נוכרים במרוצת הדורות.▼
 
▲* '''הדיבור העברי במרוצת הדורות''': במחקר זה הוכיח, שההנחה המקובלת על החייאת הדיבור העברי בשלהי המאה ה-19 בא"י (ע"י בן -יהודה ועמיתיו) – היא מיתוס חסר יסוד עובדתי. הרמתי הראה, שהדיבור העברי (כולל נאומים והרצאות בעברית) מעולם לא פסק, במקומות אחדים אף נוצרו דיאלקטים עבריים מקומיים. רוב המבקרים אימצו את מסקנתו והיא נכללה גם בספרים על "תולדות הלשון העברית". כן חקר את ידיעת העברית – כולל הדיבור בה – בקרב נוכרים במרוצת הדורות.
* מנחילי עברית – הרמתי חקר 60 מנחילי-עברית מדוברת במאות 16 – 20, מהם שלא היו ידועים, ואחרים שגילה היבטים חדשים ולא ידועים בפועלם זה. כן הראה שביניהם היו גם לא-אשכנזים. במחקר זה בחן מבחינה דידאקטית ומתודית 27 ספרים ללימוד עברית מדוברת בארץ ובחו"ל.▼
 
▲* '''מנחילי עברית –''': הרמתי חקר 60 מנחילי-עברית מדוברת במאות 16 – 20, מהם שלא היו ידועים, ואחרים שגילה היבטים חדשים ולא ידועים בפועלם זה. כן הראה שביניהם היו גם לא-אשכנזים. במחקר זה בחן והעריך, מבחינה דידאקטית ומתודית, 27 ספרים ללימוד עברית מדוברת בארץ ובחו"ל.
* שינוי בתדמית אישית: הרמתי חקר את פועלם של מורים, חוקרים, סופרים ואנשי ציבור, והוכיח שהמקובל לגביהם אינו נכון או אינו מדויק. לדוגמה: הראה שההיסטוריון [[שמעון דובנוב]] לא התנגד לציונות, כמקובל אצלנו, אלא היה ציוני כל ימיו ואימץ את הציונות של אחד העם. כן הראה ש[[בן אב"י]], שהטיף לליטון (מלשון לטינית) הכתב בעברית חזר בו מהצעה זו והציע כללים לכתיב מלא (במחברת לא ידועה שמצא), והסופר הקלאסי [[טולסטוי]], המקובל אצלנו כאנטישמי, שינה את דעתו בנידון (בגיל 54) בעקבות לימוד עברית ותנ"ך (במקור!) ומצא מאמר, שבו שיבח את התרבות היהודית ואת תרומתה החשובה לתרבות האנושית. מאמר זה – בהסכמתו – הופץ על ידי משרד החינוך בבתי ספר תיכוניים. ▼
 
* '''הוראת תנ"ך''': הכין את רשימת המילים השכיחות בתנ"ך כולו ובאחדים מספריו, ופיתח שיטה להוראת התנ"ך לילדים ולמבוגרים, בישראל ובתפוצות, כולל ספרי-לימוד לחומשי-התורה, בהם הטקסטים מעומדים על פי שיטת "השיכתוב הדידאקטי" שפיתח. ספרי-לימוד אלה ('''טפוח הבנת התורה''', יבנה, 1993-1988) אושרו ע"י משרד החינוך בישראל והם מקובלים גם בחו"ל - בחינוך היהודי ובחוגים לתנ"ך באוניברסיטאות.
* בספרו החדש הראה את המיתוסים השגויים בתולדות חייו של הרצל ובמשנתו הציונית. הוא הוכיח שז'בוטינסקי תרם רבות לחינוך העברי-לאומי בחו"ל, בהיותו "אבי בית-הספר העברי בתפוצות", שבו לימדו את כל המקצועות בעברית. כן תרם להפצת הדיבור העברי בתפוצות בספר הלימוד שלו "תרי"ג מילים", והציע שיטה להגייה עברית, ששחקני "הבימה" אימצו.▼
 
▲* '''שינוי בתדמית אישית''': הרמתי חקר את פועלם של מורים, חוקרים, סופרים ואנשי ציבור, והוכיח שהמקובל לגביהם אינו נכון או אינו מדויק. לדוגמה: הראה שההיסטוריון '''[[שמעון דובנוב]]''' לא התנגד לציונות, כמקובל אצלנו, אלא היה ציוני כל ימיו ואימץ את הציונות של אחד העם. כן הראה ש'''[[בן אב"י]]''', שהטיף לליטון (מלשון לטינית) הכתב בעברית, חזר בו מהצעה זו והציע כללים לכתיב מלא (במחברת לא ידועה שמצא), והסופר הקלאסי '''[[טולסטוי]]''', המקובל אצלנו כאנטישמי, שינה את דעתו בנידון (בגיל 54) בעקבות לימוד עברית ותנ"ך (במקור!) ומצא מאמר, שבו שיבח טולסטוי את התרבות היהודית ואת תרומתה החשובה לתרבות האנושית. מאמר זה – בהסכמתו – הופץ על ידי משרד החינוך בבתי ספר תיכוניים.
▲* חתן פרס ירושלים לחינוך ותעודות הערכה מקצין חינוך ראשי של צה"ל מההסתדרות הציונית וממספר ועדי חינוך יהודי בתפוצות.
 
▲* '''הרצל וז'בוטינסקי''': בספרו: "הרצל וז'בוטינסקי - אור חדש על משנתם" (2011) החדש- הראהביטל את המיתוסים השגויים בתולדות חייו של [[הרצל]] ובמשנתו הציונית. הואכן הוכיח, שזש[[ז'בוטינסקי]] תרם רבות לחינוך העברי-לאומי בחו"ל, בהיותו "אבי בית-הספר העברי בתפוצות", שבו לימדו את כל המקצועות בעברית. כן תרם להפצת הדיבור העברי בתפוצות בספר הלימוד שלו "תרי"ג מילים", והציע שיטה להגייה עברית, ששחקני "הבימה" אימצו.
 
* חתן פרס ירושלים לחינוך ותעודות הערכה: מקצין חינוך ראשי של צה"ל, מההסתדרות הציונית וממספר ועדי חינוך יהודי בתפוצות.
 
* פרסם 60 ספרים ו- 600 מאמרים.
 
==משפחה ==
אשתו, '''רבקה הרמתי''', מרצה בכירה להכשרת מורים יהודיים לתפוצות ופרופסור -אורח במספר אוניברסיטאות בחו"ל, מחקרה: '''מחנך בראי תקופה''', (תשס"ב - על ראשית החינוך היהודי המודרני בארה"ב) - שזכה בפרס החינוך של אוניברסיטת בן-גוריון, משמש ספר יסוד בחוגים לחינוך. כתבה וערכה חומר ללימוד עברית בתפוצות. ריכזה השתלמויות מורים לעברית בחו"ל.
 
'''הבנות''': ד"ר אוריה תשבי - פסיכולוגית קלינית (האוניברסיטה העברית), משפטנית רונית הרמתי-אלפרן - משפטנית (אוניברסיטת חיפה).
 
== לקריאה נוספת ==
* שלמה קודש, '''פרופסור דוקטור שלמה הרמתי - חכם לשון''', "הד האולפן" - סתיו תשנ"ד
* שלמה הרמתי, '''יחסו של לב טולסטוי ליהדות ולעברית''', '''האומה''' - קיץ תשס"א
* שלמה הרמתי, '''מאויב לאוהב - המהפך ביחסו של טולסטוי ליהודים''', '''האומה''' - סתיו תשס"ב
מבחר ספרי-מחקר ועיון של שלמה הרמתי:
* שלמה הרמתי, '''עברית - "משיח שפתיים" ללשון לאומית''', [[ירון גולן]], 1997▼
* '''הלכה ומעשה בהוראת הלשון העברית''', עמיחי וההסתדרות הציונית, 1968
* שלמה הרמתי, '''עברית בגויים''', [[ירון גולן]], 2002▼
* '''דרכי הוראת העברית בתפוצות''', ההסתדרות הציונית, 1977
* שלמה הרמתי, '''השוחים נגד הזרם''', [[ירון גולן]], 2008▼
* '''שלושה שקדמו לבן-יהודה''', יד יצחק בן-צבי, 1978
* שלמה הרמתי, '''הרצל וז'בוטינסקי''', [[מכון ז'בוטינסקי]], 2011
* '''עיקרי הבנת הנקרא''', האוניברסיטה העברית, 1982
* '''שיכתוב דידאקטי''', האוניברסיטה העברית, 1982
▲* שלמה הרמתי, '''עברית - "משיח שפתיים" ללשון לאומית''', [[ירון גולן]], 1997
* '''עברית שפה מדוברת''', סדרת "אוניברסיטה משודרת", 2000
▲* שלמה הרמתי, '''עברית בגויים''', [[ירון גולן]], 2002
▲* שלמה הרמתי, '''השוחים נגד הזרם''', [[ירון גולן]], 2008
 
== קישורים חיצוניים ==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/שלמה_הרמתי"