אי-ספיקת כליות כרונית – הבדלי גרסאות

'''אי ספיקת כליות כרונית''' (ב[[אנגלית]]: '''chronic kidney disease''') הוא מצב בו, כתוצאה מסיבות שונות, חלה התדרדרות בתפקוד ה[[כליות]] וכתוצאה מכך ירידה ברמת הסינון הכלייתי עדהמצריך לרמה בה אין מנוס מהתחלתהתחלת [[דיאליזה]] או [[השתלת כליה]]. ב[[ארצות הברית]], קיימת הערכה לפיה כ- 10% מן האוכלוסייה המבוגרת סובלת מאי -ספיקה כלייתית בדרגה זו או אחרת. הסיבות העיקריות ביותר להתפתחות של אי -ספיקה כלייתית כוללות את מחלת ה[[סוכרת]] המביאה ל[[נפרופתיה סוכרתית]], מחלות [[יתר לחץ דם]], דלקת של הגלומרולוס (הקרויה גם [[גלומרולונפריטיס]]) וכן מצבים נוספים כגון [[מחלת כליות פוליציסטית]]. אבחון של אי -ספיקת כליות כרונית נעשה על סמך [[בדיקות דם]] כגון רמות [[קריאטינין]] ו[[אוריאה]], וכן הדמיה ([[אולטראסאונד]], המדגימה לרוב כליות מצומקות מהרגיל, אלא אם מדובר בחולה סוכרתי או מצבים אחרים כגון [[עמילואידוזיס]]).

הצעדכדי הכי חשוב באבחנה שללאבחן אי -ספיקת כליות כרונית הינוחשוב להבדיל מצב זה מאי -ספיקת כליות חריפה. זאת מאחר ואי -ספיקת כליות חריפה יכולה להגיב היטב לטיפול מהיר ועלומכאן כןחשיבות החשיבות שבאבחנהאבחנה מבדלת זו. מצבים היכולים לרמז למחלהעל מחלה כרונית כוללים בין היתר [[אנמיה]], רמות קראטינין שאינן בנורמה זהמזה תקופה, עדות למחלת עצמות מטבולית, וכן אבחנה בהדמיה. לרוב, אין צורך בביצוע ביופסיה כלייתית לאישוש האבחנה, אלא אם אין אבחנה קלינית.

הטיפול באי ספיקת כליות כרונית מתמקד במספר דרכים-: האחד, מניעת התקדמות ההתדרדרות ככל הניתןהאפשר (על ידידרך שמירה על רמת התפקוד הכלייתי באמצעות מתן תרופות כגון [[מעכבי ACE]] למשל במקרים של הופעת חלבון בשתן), שמירה על ערכי [[גלוקוז]] תקינים אצל חולי סוכרת וכן, ייצוב יתר לחץ דם, וכן במידתובמידת הצורך הכנת החולה לטיפול תחליפי (דיאליזה).