דחיית סיפוקים – הבדלי גרסאות

'''ניסוי המרשמלו''' הוא [[ניסוי]] ידוע הבודק את העקרון. הניסוי נערך על ידי [[ולטר מישל (פסיכולוג)|ולטר מישל]] ב[[אוניברסיטת סטנפורד]] ונידון בעבודתו הידועה של [[דניאל גולמן]]. ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20]] נבדקה קבוצה של בני ארבע בניסוי. לכל אחד מהם ניתן [[מרשמלו]] כשהובטח להם שיקבלו מרשמלו נוסף, רק אם יוכלו להמתין 20 דקות לפני שיאכלו את הראשון. חלק מהילדים לא היו מסוגלים להמתין וחלק כן. לאחר מכן עקבו החוקרים אחר הילדים עד גיל ה[[התבגרות]] ומצאו שבעלי היכולת להמתין היו סתגלניים יותר ואחראיים יותר (על פי סקר [[הורות|הורים]] ו[[מורה|מורים]]). בנוסף, הם צברו ממוצע של 210 נקודות יותר במבחן ה-[[SAT]].<ref>Shoda, Y., Mischel, W., Peake, P. K. (1990). Predicting adolescent cognitive and self-regulatory competencies from preschool delay of gratification: Identifying diagnostic conditions. ''Developmental Psychology'', ''26''(6), 978–986.</ref>

 

 

==מקורות==

{{הערות שוליים}}

 

 

[[קטגוריה:פסיכולוגיה]]