המסגד הגדול בבאר שבע – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תקלדה
מ תקלדה
שורה 7:
כשהחלה בניית המסגד הטיל הקאימיקם (מושל המחוז העות'מאני) את הביצוע על קבלן ערבי מקומי, שהיה מנכבדי העיר, אולם המסגד לא נבנה לשביעות רצונו, והקאימיקם הורה על פירוק המסגד והביא אדריכל נוצרי מירושלים, שיעצב מחדש את המסגד ויפקח על בנייתו. המסגד הגדול בבאר שבע אופייני למסגדים טורקיים שנבנו ברחבי [[האימפריה העות'מאנית]] באותה תקופה. סוג זה של מסגד כולל את כל המבנה תחת גג כיפתי אחד, בהשראת הכנסייה הביזאנטית [[הגיה סופיה]] ב[[איסטנבול]], שהפכה על ידי התורכים למסגד.
 
בין מאפייני המסגד התורכי, כיפה גדולת ממדים עם מרחב גדול מתחתיה, והמבנה מוצף אור מחלונות גדולים הקבועים בקיר ונותן תחושה של מרחב. מאפיין נוסף של המסגדים התורכיים הוא הצריח הדק, המסתיים בכיפה דמויית קונוס. המסגד הגדול בבאר שבע דווקא אינו דוגמה מובהקת לסגנון בניה מסוג זה, מאחר הכיפהשהכיפה קטנה יחסית, שמונת החלונות בבסיס הכיפה אינם גדולים ואינם מוסיפים לכיפה מראה קליל. אך בהיותו המסגד הראשון, והיחיד בתקופתו, שנבנה בנגב, נחווה הבניין מפואר ומרשים ביותר, והצריח נחשב כגולת הכותרת שלו. את אבני הצריח הביאו על גבי גמלים מחורבות [[חלוצה]], שאבניה נחשבו משובחות. בשנת 1934 מתאר [[עארף אל-עארף]], בסיפרו, את צריח המסגד : "מבחינה הנדסית נחשב בניין זה למשוכלל בתכלית השכלול". <ref>גדעון ביגר, אלי שילר, '''באר שבע ואתריה''', הפרק: "המסגד הגדול", הוצאת אריאל, 1991. עמ' 94.</ref>
 
במהלך [[מלחמת העצמאות]] נכבש הנגב על ידי הצבא הישראלי ב[[מבצע יואב]], אוכלוסיית העיר הפכה לישראלית יהודית, ולא נעשהשימוש במסגד לצרכי תפילה. בשנים 1953-1948 שימש המסגד כבית מעצר וכבית משפט השלום. ב-1953 החל מבנה המסגד לשמש כמוזיאון, אך עקב מצבו הרעוע פונה בשנת 1992 בשל היותו מבנה מסוכן. עם שיפוץ מוזיאון הנגב לאומנות בראשית שנות האלפיים ביקשה עיריית באר שבע לשפץ את הבניין ולהמשיך להשתמש בו כמבנה כמוזיאון. האגודה לסיוע ולהגנה על זכויות הבדואים, ואחרים, ביקשו לשוב ולהופכו למסגד לתפילה. הם פנו בעניין לבית המשפט, ומשנדחתה פנייתם פנו לבג"ץ.