אפולו-סויוז – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Xqbot (שיחה | תרומות)
שורה 161:
מכיוון שמסופי העגינה של החלליות לא התאימו האחת לשנייה, שוגרה חללית האפולו עם מודול עגינה שקיבל את הזיהוי "APAS-75". ה-APAS-75 מוקמה על המשגר מתחת לחללית האפולו (כמו רכב הנחיתה הירחי במשימות הירחיות) ולאחר השיגור התנתקה חללית האpולו ממשגר ה[[סטורן IB]], התהפכה, ועגנה במודול. מלבד לשמש כמתאם בין פתחי החלליות, שימש מודול העגינה גם כ[[מנעל אוויר]], מכיוון שלחצי האוויר והרכבו היו שונים בין שתי החלליות.
 
חללית האפולו כללה שלושה אנשי צוות: [[תומאס סטאפורד]], [[ואנס בראנד]] ו[[דיק סלייטון]]. סטאפורד, מפדמפקד המשימה, טס לחלל שלושהשלוש פעמים לפני כן, וטיסה זו הייתה טיסתו האחרונה. סלייטון, טייס מודול העגינה, היה מוותיקי האסטרונאוטים שטסו במשימה. הוא נבחר ב-1959 לטוס ב[[תוכנית מרקורי]], אך קורקע בעקבות בעיות רפואיות. לאחר יותר מ-10 שנים בהן הוכיח את כשירותו, ושבמהלכן מונה לממנה ומנהל צוותי משימות החלל המאוישות, הציב סלייטון את עצמו למשימה זו. הוא היה בן 51 בטיסה והיה הזקן ביותר שטס לחלל באותה תקופה ([[ג'ון גלן]] הוא האדם המבוגר ביותר שטס לחלל, במשימת [[STS-95]] ב-1998, והוא בן 77). לבראנד, טייס תא הפיקוד, הייתה זו טיסת החלל הראשונה. בראנד הוצב כטייס גיבוי למשימת [[אפולו 15]] וכטייס במשימת Skylab Rescue, אליה כמעט שוגר ב-1974 לאחר שהתגלו בעיות בחללית האפולו של משימת [[סקיילאב 3]] שעגנה בתחנת החלל [[סקיילאב]].
 
חללית הסויוז כללה שני אנשי צוות: [[אלכסיי ליאונוב]] ו[[ואלרי קובשוב]]. לליאונוב, מפקד המשימה, הייתה זו טיסת החלל השנייה. הוא טס לפני כן במשימת [[ווסחוד 2]] ב-1965, במהלכה הפך לאדם הראשון שביצע [[הליכת חלל]]. לקובשוב, מהנדס הטיסה, הייתה זו גם הטיסה השנייה. הוא טס ב-1969 במשימת [[סויוז 6]]. ליאונוב וקובשוב התאמנו במקור למשימת [[סויוז 11]] ששוגרה ב-1971 והסתיימה באסון, אך קורקעו לאחר שקובשוב נחשד כחולה ב[[שחפת]].