ארבעת הספרים על אודות האדריכלות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יעל י (שיחה | תרומות)
בנין←בניין
שורה 4:
בהקדמה אל הקוראים שבראש הספר הראשון מונה פלאדיו את סוגי המבנים השונים שבדעתו לתאר. אלה הנזכרים בראש הרשימה (בתים פרטיים, כבישים, [[גשר]]ים, כיכרות, בתי-כלא, [[בזיליקה|בזיליקאות]], קסיסטאות, [[פליסטרה|פליסטראות]] ו[[מקדש]]ים), זכו אומנם לתיאור ודיון וקובצו בארבעת הספרים היוצרים את החיבור שלפנינו. בחלקה השני של הרשימה נזכרים ששה סוגי מבנים נוספים ("..תיאטראות, אמפיתיאטראות, קשתות, בתי מרחץ, אמות-מים, ביצורי העיר ושעריה..") שלא זכו לתיאור כלשהו. ייתכן אפוא שלפנינו מותווית התוכנית לחיבור כולל, שתוכנן לעשרה ספרים בסך הכל, בהיקף הזהה לחיבורו של [[ויטרוביוס]] הרומאי, ולחיבורו של [[לאון בטיסטה אלברטי]], אלא שתוכניות אלה להוצאה לאור לא התממשו.
 
מאז ביקורו הראשון ברומא נהג פלאדיו לסקור בניניםבניינים רומיים חרבים, למדוד ולשרטט את שרידיהם. הוא גם ניסה כוחו בשחזור תוכניתם ומבנה העל, בהוספת עיטורים שלא מצא עדות לקיומם, והרשה לעצמו דברי ביקורת על דעות של אנשים אחרים בדבר זיהוי המבנה ושחזור תוכניתו . "ארבעת הספרים" הוא במידה רבה ספר מקצועי לאדריכל. גם אם היה בו הרצון לשוות לספר את האופי הלמדני, ההומניסטי, הרי שפרט לאזכורים היסטוריים אחדים ([[הרודוטוס]], [[יוליוס קיסר]], [[טקיטוס]]) , החיבור הוא טכני למדי.
 
==מבנה החיבור ותוכנו==
שורה 28:
פלאדיו מצביע על ההבדל בין המקדשים הרומיים, שהיו בתי יראה לאמונות פגאניות ובין הכנסייה בימיו, והאמונה באל יחיד. במקומות אחרים הוא מערפל מעט את המעבר בין שני סוגי הבניינים. אמנם התוכנית העגולה נחשבה בעיניו כאידאלית הן למקדשים הקדומים והן לכנסייה, אך הדרישות הפולחניות-טקסיות של הכנסיות הכריעו את הכף דווקא ליצירת כנסיות מאורכות.
 
יתרת הספר (פרקים 6 - 31) מוקדש לבניינים העתיקים ברומא, באיטליה, בצפון [[דלמטיה]] וגם באזור [[פרובנס]] שבדרום צרפת, כולם בניניםבניינים שראה פלאדיו במו עיניו, וטרח למדדם ולשרטטם בנסיעותיו. אף שראה ברומא בניניםבניינים עתיקים מסוגים שונים, ובהם תיאטראות, אמפיתיאטראות, אמות מים, גשרים, מקדשים, בתי מרחץ וכדומה, הרי שלספר הרביעי ב"ארבעת הספרים" ייעד רק את המקדשים שראה ותיעד.
פלאדיו לא רק מדד את השרידים ושרטט את מה שראה, אלא גם הרשה לעצמו להשלים את החסר, ובעיקר לשחזר את תוכנית המבנה, ולהציג לקורא תוכניות שלמות למדי. בכך היה לו, לדבריו, ויטרוביוס לעזר רב, כמורה באדריכלות הקלאסית. ממנו למד את עקרונות התכנון למקדשים, את תורת הפרופורציות, את פרטי האורדרים השונים, וכיוצא בזה.
 
יוצא דופן בחלק זה של החיבור הוא הפרק ה-17, שכן הוא היחיד שאיננו מוקדש לתיאור של בניין רומאי עתיק, אלא דווקא לבניין שנבנה בזמנו של פלאדיו. הכוונה ל[[סן פייטרו אין מונטוריו]], המכונה "[[טמפייטו]]" (San Pietro in Montorio, Tempietto), שנבנה בשנת 1502 בידי האדריכל [[דונאטו בראמאנטה]] (Donato Bramante).
 
את תשומת הלב הרבה ביותר הקדיש פלאדיו, בספר הרביעי, ל[[פנתאון]] ב[[רומא]], אותו למד לפרטיו. הדבר מתבטא בכך שהקדיש למבנה את המספר הרב ביותר של תוכניות, חתכים ומבטים. אין ספק שהבניין הוא אחד ההישגים האדריכליים-הנדסיים הרומאיים, והעובדה שגוף המבנה הוא עגול - כיפה על גבי גליל - צורה שנחשבה בעיניו כאידאלית לעיצוב מקדשים, שמה את הבניין במוקד התעניינותו. פלאדיו גם בנה בניניםבניינים בהשפעה ישירה של הפנתאון, כמו ה[[טמפייטו]] למשפחת ברבארו במאזר, והו[[וילה קפרה "לה רוטונדה"]] בוויצ'נזה.
 
==לקריאה נוספת==