אנטיפרוטון – הבדלי גרסאות

אין תקציר עריכה
מ (r2.7.1) (בוט מוסיף: nn:Antiproton)
אין תקציר עריכה
ה'''אנטיפרוטון''' (<math>\bar{p}</math>) הוא ה[[אנטי-חלקיק‎]] של ה[[פרוטון]]. אנטיפרוטונים הם חלקיקים יציבים, אך קצרי ימים, בשל ההסתברות הגבוהה למפגש עם פרוטון, ששכיחותו בטבע גבוהה לאין שיעור, ולכן, ו[[איון (פיזיקה)|להתאייןלהתאיינות]] איתו. האנטיפרוטון התגלה בשנת [[1955]] על ידי ה[[פיזיקאי|פיזיקאים]] [[אמיליו סגרה]] ואוון צ'מברליין מ[[אוניברסיטת קליפורניה בברקלי]], אשר זכו ב[[פרס נובל לפיזיקה]] לשנת [[1959]], על תגליתם זו. אנטיפרוטון מורכב משני [[קווארק|קווארקים]] אנטי-אפ ומקווארק אחד של אנטי-דאון (<math>\bar{\mathrm{u}}\bar{\mathrm{u}}\bar{\mathrm{d}}</math>)
 
אנטי-פרוטון נוצר באופן ספונטני בתנאים שווי-ערך ל[[טמפרטורה]] של כ- <math>10^{13}</math> מעלות [[קלווין]], תנאים שהתקיימו באופן טבעי רק ב[[המפץ הגדול|מפץ הגדול]]. ב-[[CERN]], למשל, משתמשים ב[[מאיץ חלקיקים]] מסוג [[סינכרוטרון]] של פרוטונים, כדי להאיץ פרוטונים לאנרגיה קינטית של 26 [[ג'יגה]] [[אלקטרון וולט]] ולהטיחם לעברו של מוט [[אירידיום]]. האנרגיה של הפרוטונים הניתזים מגרעיני האירידיום הינה גבוהה דיה כדי לחולל בריאה של חלקיקים שונים, כשהאנטיפרוטונים הנוצרים מופרדים באמצעות [[מגנט]]ים הנתונים ב[[ריק]].