תעלת ההטיה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←נתונים כלליים: הכנסת תיאור |
מ ←הסכמי שביתת הנשק: הגהה |
||
שורה 12:
==רקע היסטורי==
===הסכמי שביתת הנשק===
ב-[[1949]] נחתמו [[הסכמי שביתת הנשק]] בין ישראל לבין שלוש משכנותיה – [[מצרים]], [[ירדן]] ו[[לבנון]] – שהביאו לסיומה של [[מלחמת העצמאות]]. עם סוריה לא הצליחה ישראל להגיע להסכם, כאשר סלע המחלוקת היה מיקומו של קו שביתת הנשק. [[סוריה]] הייתה המדינה היחידה שבתום הקרבות נותרו בשליטתה שטחים מעבר ל[[גבול]] המנדטורי (זה שנקבע ב[[תוכנית החלוקה]] של [[האומות המאוחדות|האו"ם]] ב-1947). ישראל טענה שקו שביתת הנשק צריך להיות חופף ל[[גבולות מדינת ישראל|גבול הבינלאומי]], לכן הסיגה את כוחותיה משטחים שלא יועדו לה בחזיתות האחרות, וכך ציפתה גם מסוריה.
בהסכם שביתת הנשק, שנחתם ב-20 ביולי 1949 נקבע, כי השטחים שעליהם השתלטו הסורים ממערב לגבול הבינלאומי ושטחים נוספים יהיו במעמד של שטחים [[אזור מפורז|מפורזים]], דהיינו, אין להכניס אליהם כוחות [[צבא]]. בנוסף, נקבע בהסכם שיש להחזיר את החיים האזרחיים באזורים אלה ל[[נורמליזציה]].{{הערה|מיכלסון, ספטמבר 2008, עמ' 33–34.}} ישראל נתנה לסעיף 'נורמליזציה של החיים האזרחיים' פירוש דינאמי, כלומר, פיתוח; ואילו סוריה אימצה פירוש סטטי – שימור המצב הקיים.
| |||