פסק דין באק נגד בל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: תאור\1, אינטליגנ, ארצות הברית
שורה 22:
'''פסק דין באק נ. בל''' (ב[[אנגלית]]: '''''Buck vs. Bell''''') (מראה מקום: 274 U.S.200 {{כ}}(1927)) הוא [[פסק דין]] משנת [[1927]] של [[בית המשפט העליון של ארצות הברית]]. פסק הדין פסק בעתירתה של הנערה קארי באק (Carrie Buck) שאובחנה כרפת שכל, ושוכנה במוסד במדינת [[וירג'יניה]] בהנהלת ד"ר בל, כנגד חוקיותו של החוק במדינת וירג'יניה שקבע כי יש לעקר רפי שכל ב[[עיקור כפוי]]. פסק הדין שהוקרא על ידי השופט העליון [[אוליבר ונדל הולמס הבן|אוליבר ונדל הולמס]] קבע כי פרקטיקות של עיקור בכפייה כלפי רפי-שכל הן חוקתיות ואינן סותרות את ה[[התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית|תיקון ה-14]] לחוקה האמריקאית.
 
פרקטיקת [[עיקור כפוי|העיקור בכפייה]] הינה חלק מ[[אאוגניקה]] שלילית שתפסה תאוצה רבה בארה"בבארצות הברית ובמקומות נוספים באירופה החל מסוף [[המאה ה-19]]. [[מלחמת העולם השנייה]] היוותה פגיעה קשה ברעיונות אאוגניים אך דעיכתם הסופית התרחשה רק כמה עשורים לאחר מכן. מקובל לראות במשפט באק נגד בל ופסיקתו של בית המשפט מתן לגיטימציה משפטית וחברתית לעיקור כפוי. בעקבות קבלת פסק הדין המשיכו חוקי עיקור בכפייה למאובחנים כ"רפי שכל" לחול במספר רב של מדינות בארצות הברית, ולמעשה נמשך נוהג העיקור הכפוי בארצות הברית עד ל[[שנות ה-70]]. בסך הכל עוקרו בכפייה כ-65,000 אמריקאים בתקופה זו.
 
==אאוגניקה ==
[[אאוגניקה]] (Eugenics) היא פילוסופיה חברתית שבבסיסה נח [[דרוויניזם חברתי]] והיא שואפת להביא להשבחת הגזע האנושי. זוהי תיאוריהתאוריה אשר גורסת כי התורשה הביולוגית משפיעה על המאפיינים הפיזיים, השכליים והמנטליים של בני האדם. הורים בעלי תכונות טובות מאוד או לחלופין רעות מאוד עתידים להוריש לילדיהם תכונות דומות. המושג "אאוגניקה" הוחזר ללקסיקון על ידי המדען והוגה הדעות האנגלי סר [[פרנסיס גלטון]] (Francis Galton) בספרו משנת 1833 '''חקירות לגבי כישורי האדם'''. המשמעות המילולית של אאוגניקה היא השבחת גזע, ביוונית eu= משובח, ו genes= נולד. גלטון טען כי מרבית התכונות האנושיות הן תוצאה של תורשה, ולכן ניתן לבצע מניפולציות בהורשה ולתעל את הילודה לצרכים חברתיים. לפיו מטרתה של האאוגניקה היא: <br />
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=להחליף את הברירה הטבעית בתהליכים אחרים, רחומים יותר ויעילים לא פחות [...] להגביל את שיעור הילודה של הבלתי-כשירים במקום לאפשר להם להיוולד [...] לשפר את הגזע על ידי הגברת הילודה בקרב הכשירים.{{הערה|Francis Galton, Memories of My Life, in: Thomas C. Leonard, "More Merciful and not Less Effective: Eugenics and American Economics in the Progressive Era", History of Political Economy 35:4 (2003), 687-712}}}}<br /> מסעות השכנוע של גלטון היו מעיין מסעות צלב מוסריים שבמהלכם הוא ניסה לשכנע את הציבור בסכנות הרבות הכרוכות ברבייה נטולת כל רסן של הכשירים פחות, ובתועלת הרבה שתבוא מעידוד רבייה בקרב הכשירים יותר.{{הערה|Peter J. Bowler, Eugenics, in: The Mendelian Revolution: The Emergence of Hereditarian Concepts in Modern Science and Society, Baltimor, Jhon Hopkins University, 1989, pp. 163-164}}<br />
תיאוריותתאוריות אאוגניות אם כן הן תיאוריותתאוריות אשר שואפות להביא להשבחת הגזע על ידי שיפור ביכולות השכליות. צורות מדידה שונות הומצאו לצורך קביעת [[מנת משכל|מנת המשכל]] ולכולן היה מכנה משותף. הן ביטלו את השפעת מקום המגורים, תזונה, חינוך או כל גורם חיצוני אחר כגורם בעל השפעה על מנת המשכל של האדם, וקבעו כי התורשה לבדה היא שמכריעה. למעשה בוויכוח שבין '''טבע''' (Nature) ל'''תירבות''' (Nurture) ביצירת אופי האדם, רק הטבע קיבל מקום משמעותי. תומכי האאוגניקה מצאו עדויות, לדעתם, לכך שחלק מן האוכלוסייה הינה בעלת מנת משכל נמוכה מהרגיל והם הוגדרו כ"רפי שכל", והחלק האחר של האוכלוסייה בעלת מנת משכל גבוהה מהממוצע. תומכי האאוגניקה השקיעו מאמצים רבים בפעולות שיביאו להקטנת גודל האוכלוסייה רפת השכל ולהגדלת גודל האוכלוסייה האינטליגנטית.<br />
תורת האאוגניקה נחלקה לשני זרמים עיקריים, אאוגניקה חיובית ואאוגניקה שלילית. האאוגניקה החיובית, שבה תמך גלטון תמכה בעידוד הילודה בין בני זוג שנמצאו אינטילגנטיםאינטליגנטים או בעלי כישורים יוצאי דופן. אאוגניקה שלילית תמכה בעידוד אי-ילודה בקרב אלו שאובחנו כרפי שכל. הטענה הייתה שהשקעת כספים בשכבות החלשות הינה מבוזבזת מכיוון שאנשים אלו מקובעים ביכולת שכלית מסוימת בלתי ניתנת לשינוי. כדי ליצור שינוי באוכלוסייה יש לגרום לשינוי כבר משורש הבעיה. כך לדוגמה האאוגניקה השלילית עודדה חוקי הגירה מגבילים ונוקשים על מנת לשלוט בטיב האוכלוסיות המהגרות.<br /> <br />
התנועה האאוגנית בארה"בבארצות הברית התפתחה לצד [[התנועה הפרוגרסיבית]] ובצל הקדמה המדעית. מבחני רמת משכל, ובמיוחד מבחן בינה (Binet), הגיעו מאירופה והפכו לתקן מחייב במדידת האינטיליגנציההאינטליגנציה. התכניות האאוגניות הראשונות דרשו לבודד במושבות מתאימות את אלה בעלי מנת משכל נמוכה. בשנת 1904 כבר היו בעשרים וארבע מן המדינות מוסדות מסוג זה ובהם שוכנו כ 14 אלף מטופלים, ובמהלך שני העשורים הבאים גדל מספר המטופלים פי שלושה ובתשע-עשרה מדינות נוספות הוקמו מוסדות מיוחדים. עם זאת בידודם של רפי השכל מיתר האוכלוסייה היה רק שלב ראשוני, כאשר מטרתם הסופית של תומכי האאוגניקה הייתה למנוע מהם להוליד ילדים ולמנוע מהגנים הפגומים שלהם לעבור הלאה לדור נוסף. אחת הפרקטיקות הקיצוניות ביותר במסגרת האאוגניקה השלילית היא [[עיקור כפוי|העיקור הכפוי]].
 
==המקרה==
שורה 45:
# העיקור מהווה הפרה של התיקון ה-14 לחוקה שמעניק הליך משפטי הוגן לכל.[[http://www.archives.gov/exhibits/charters/constitution_amendments_11-27.html]]<br />
# העיקור מהווה הפרה של [[התיקון השמיני לחוקת ארצות הברית|התיקון ה-8]] לחוקה שאוסר על עונש אכזרי ויוצא דופן.[[http://www.archives.gov/exhibits/charters/bill_of_rights_transcript.html]]<br />
בית הדין לערעורים דחה גם הוא את העתירה ולוייטהד לא נותרה ברירה אלא לפנות לבית המשפט העליון של ארה"בארצות הברית. למעשה זו הייתה המטרה הראשונית והעיקרית של התביעה כולה.<br /> <br />
ב 22.4.1927 הובא המקרה של קארי באק לדיון בבית המשפט העליון מול מליאה של שמונה שופטים, בראשם השופט הולמס. לפי אופי המשפט אותו הנהיג עורך הדין וייטהד הדיון של שופטי בית המשפט העליון עסק גם הוא רק בהתאמת העיקור לחוקה. אחת הטענות של וייטהד הייתה שחוק העיקור בוירג'יניה איננו צודק מכיוון שהוא חל רק על רפי שכל המאושפזים במוסדות ולא על כל רפי השכל. אך הולמס פסל טענה זו באמתלה שלא ניתן להחיל חוק על אוכלוסיות שטרם אותרו.{{הערה|שם=אמיר}}<br />
לאחר כעשרה ימים, בתאריך ה 2.5.1927 מסר הולמס את פסק הדין.
שורה 59:
בעקבות פסק הדין קארי באק עוקרה בניגוד לרצונה על ידי כריתת חצוצרות הרחם (Salpingectomy), ניתוח בלתי ניתן להפיכה. גם אחותה הקטנה, דוריס עוקרה שנה מאוחר יותר. לדוריס נמסר שהיא עוברת ניתוח להסרת התוספתן ורק שנים מאוחר יותר, לאחר נסיונות מרובים להביא ילדים לעולם ולאחר טיפולי פוריות ארוכים היא גילתה את אשר עוללו לה. [[סטיבן ג'יי גולד]] מתאר את העצב הנורא של דוריס שחלומה להוליד ילדים נקטע, ושעל פי אמות המידה של היום בכלל לא הייתה נחשבת למפגרת בשכלה.{{הערה|סטיבן, ג'יי גולד, אין מידה לאדם, מאנגלית" ד"ר עמוס כרמל, דביר הוצאת לאור בע"מ, 1992, עמ' 365-366}}<br /> <br />
 
עיני מדינות רבות בארה"בבארצות הברית היו נשואות לבית המשפט העליון, ומשנמסר הדין אימצו מדינות אלו חוקי עיקור בכפייה. פסק הדין של הולמס היה תנופה אדירה להמשך העיקור בכפייה, והשנים שלאחר מכן היוו את "תור הזהב" של האאוגניקה השלילית.<br />
בסך הכל 29 מדינות בארה"בבארצות הברית אימצו חוקי עיקור בכפייה. מאז משפט באק נגד בל ועד לשנת 1940 בוצעו בארה"בבארצות הברית 35,878 עיקורים בכפייה, של נשים וגברים כאחד. לפני כן (לפני הסדרת חוק העיקור) בין השנים 1907-1925 עוקרו בארה"בבארצות הברית 6,244 חוסים במוסדות לרפי שכל. זוהי עלייה של יותר מפי חמש.<br />
מדיניות העיקור הכפוי שהפכה למקובלת בארה"בבארצות הברית נדדה במהירות אל מעבר לגבולותיה. במהלך שנות השלושים [[קנדה]], [[פינלנד]], [[נורבגיה]], [[שבדיה]], [[אסטוניה]], [[איסלנד]] ו[[גרמניה]] אימצו מאפיינים של מדיניות זו. בגרמניה מדיניות של עיקור בכפיה הייתה פעילה גם לפני עליית [[אדולף היטלר|היטלר]] לשלטון, אך תחתיו אומצו הנימוקים האמריקאים לאאוגניקה שלילית והם הונחו כבסיס חוקי לתכניות [[אותנזיה]] ולתכניות טיהור והשמדה.<br />
[[מלחמת העולם השנייה]] וחשיפת פשעי ה[[נאצים]] הורידו מקרנם של רעיונות האאוגניקה השלילית ומהעיקור הכפוי בפרט, אך עדיין המשיכו לבצע עיקורים בכפייה עוד כמה עשורים. רק בשנת 1974 בוטל באופן סופי חוק העיקור בכפייה של מדינת וירג'יניה, אך החלטת המשפט בנוגע לבאק נגד בל מעולם לא בוטלה. <br />
בסה"כ עוקרו בכפייה 65,000 מאזרחי ארה"בארצות הברית.
 
===הפסיקה, העיקור כפוי והליברליזם האמריקאני===
בימינו, רעיונות של עיקור כפוי לצורכי אאוגניקה הינם מוקצים מחמת מיאוס, אך בארה"בבארצות הברית של סוף המאה ה-19 והמחצית הראשונה של המאה ה-20 רעיונות אלו רווחו מאוד. האאוגניקה בארה"בבארצות הברית פעלה במסגרת של דמוקרטיה ליברלית שקידשה את הפרט ואת חירותו, משום כך היה עליה למצוא עילה מספקת דיו כדי לפגוע בחירות זו.<br />
כאמור מיסוד האאוגניקה הגיע בד בבד עם התעצמותה של התנועה הפרוגרסיבית. זו קמה לאחר מיתון כלכלי קשה ודרשה את התערבות המדינה למען טובת הכלל. רעיונותיה של התורה האאוגנית, והעיקור הכפוי בפרט היו חלק מן המנגנון שדאג לרווחת הכלל, כפי שפסק דינו של הולמס מציג היטב. בעניין זה ישנו הבדל גדול בין הפרוגרסיבים ל[[ליברליזם|ליברלים]]. הליברלים דרשו את הימנעותה של המדינה מהתערבות בחיי הפרט, ולכן עולה השאלה מדוע גם הם שיתפו פעולה עם התנועה האאוגנית?<br />
התשובה לכך היא שהאאוגניקה יכלה להיתפס גם כן כמקדשת את האינדיבידואליזם. דעה רווחת באותה התקופה הייתה שה[[קפיטליזם]] והשיפור הטכנולוגי יצרו תנאים בהם הבלתי כשירים מצליחים להתרבות ולשרוד, ולמעשה ה[[ברירה טבעית|ברירה הטבעית]] "בוטלה". אילולא המצב היה כך, משפחת באק לא הייתה מצליחה להעמיד "שלושה דורות של אימבצילים". התערבותה של המדינה נועדה לתקן את המעוות ולהחזיר את המושכות לכוחות הטבע וליצור תחרות טבעית וטובה יותר. פחות אנשים הנלחמים על אותה כמות של משרות תאפשר לרבים יותר להפגין את כישוריהם וכן תאפשר [[ניעות חברתית|מוביליות חברתית]]. כך למרות ההתערבות הבוטה בחיי הפרט, ראו הליברלים בעיקור הכפוי כמקדש את האינדיבידואליזם.{{הערה|שם=אמיר}}
 
==מידע נוסף==
בשנת 1934, בעוד רעיונות אאוגניים ופרקטיקות של עיקור היו פופולארים מאוד בארה"בבארצות הברית ובעולם יצא סרט העוסק בנושא. הסרט '''הילדים של מחר''' (Tomorrow's Children) מתאר נערה לבנה המועמדת לעיקור בשל מצבם של הוריה ואחיה. העיקור בוטל ברגע האחרון מכיוון שנתגלה שהנערה היא מאומצת ולכן אין סכנה בכך שתעמיד דור המשך פגום כמו הוריה.<br />
בשנת 1994 יצאה סדרת דרמה טלוויזיונית העוקבת אחר סיפור חייה של קארי בק, '''בניגוד לרצונה: סיפורה של קארי באק''' (Against Her Will: The Currie Buck Story).