הבדלים בין גרסאות בדף "עליית אף על פי"

עריכה
(עריכה)
ב-[[26 בפברואר]] [[1932]] פרסם [[זאב ז'בוטינסקי]] את מאמרו "על האוונטוריזם,{{הערה|1= [http://www.geocities.com/zeev_jabotinsky/written/evanturism.htm באתר geocities].}}, בו הייתה קריאה גלויה ובעלת תעוזה שלא הושמעה כמוה קודם לכן בפומבי, לנטוש את דרכי שמירת הסדר והחוק ולעלות אל הארץ בניגוד לחוקי המנדט וההגבלות שהטיל. היה במאמר זה זרז משמעותי בעניין ההעפלה בקרב בני נוער וצעירים, אשר אליהם פנה ז'בוטינסקי.
 
החל משנת [[1933]], בשל קשיי העלייה היבשתית, הוחלט בהנהגת הצה"ר על ניסיון לארגן את העלייה הבלתי חוקית דרך הים. הסנונית הראשונה הייתה האונייה "'''[[אוניון (אוניית מעפילים)|אוניון]]'''". ב[[פיראוס]] התארגנה קבוצה של 117 יהודים ועלתה על האונייה המושכרת "[[קאפולו]]". לאחר הפלגה רבת תלאות עם צמצום במזון ובמים הגיעה האונייה באחד הלילות אל חופי [[תל אביב]]. סירה של בית"רים החלה לשוט לעברה בהאירה אליה בפנס. רב החובל של האונייה, בחושבו כי מדובר במשטרה הבריטית, החליט להסתלק מהמקום, והפליג עם נוסעי האונייה לאיי [[יוון]] ושם הוריד את האנשים. פעילי בית"ר, בסיוע גורמים מקומיים, הצליחו לארגן אונייה חלופית, "[[אוניון]]", אשר הפליגה עם העולים אל חופי הארץ. מול חופי צפון תל אביב הספיקו מאה אנשים לרדת אל החוף בסירות. 17 האחרונים, שסירתם נפגעה, לא הספיקו להגיע בחסות הלילה ונאסרו עם צוות האונייה על ידי הבריטים. הם גורשו ליוון והעפילו מאוחר יותר באונייה "אודיסיה".
 
במשך שלוש השנים הבאות הוקפאה העלייה. שנת [[1936]] היוותה מפנה. באירופה החל לגדול האיום שהטיל ה[[גרמניה הנאצית|רייך השלישי]]. ז'בוטינסקי יצא בקריאה ל"אוואקואציה", הצלת יהודי אירופה מגורל מבשר רעות כל עוד הדבר אפשרי. בארץ ישראל החלו [[המרד הערבי הגדול|מאורעות דמים]]. הנהגת היישוב נקטה בהבלגה והאצ"ל התחיל בפעולות תגמול שדרשו תוספת בכוח האדם. ממשלת המנדט נהגה לאכוף נאמנה את הגבלות העלייה וניסתה להגביל את התפתחות היישוב היהודי. גורמים אלה הביאו לחידוש כוחות במפעל העלייה.
באותה שנה יזם משה גלילי, צעיר מארץ ישראל שבנסיעתו ל[[צרפת]] נתקל בהמוני פליטים יהודים מ[[גרמניה]], קשר עם ההנהגה הרוויזיוניסטית ב[[אוסטריה]]. שם החל לארגן את העלייה מבחינה לוגיסטית ועסק בגיוס כספים. הפליטים המיועדים לעלייה הגיעו לבדם בנסיעות ל[[פיראוס]]. משם הפליגו על אונייה מושכרת קטנה ודלה אל חופי הארץ. בעקבות הצלחת האונייה הראשונה, ארגן גלילי 3 ספינות נוספות. במחנה שהוקם באזור [[וינה]] התרכזו צעירים מ[[פולין]], מ[[ליטא]] ומ[[לטביה]], ומשם, דרך [[אלבניה]], הם עלו כסטודנטים מטיילים על הספינה. באונייה האחרונה, ביוני [[1938]], הגיעו 381 צעירי בית"ר מווינה, בה כבר לא היה אפשר לקיים את המחנה בשל השלטון הנאצי. המשטרה הבריטית ניסתה לתפוס את ספינתם בחופי הארץ, אך שמועות מוטעות שלחו אותה לחופי [[הרצליה]] בעוד הם ירדו באזור [[בנימינה]].
 
הספינההאונייהה "'''דראגהדראגא'''" ציינה את המעבר של ארגון העלייה מיוזמה פרטית לפועלם של כלל הגופים הרוויזיוניסטים. לאחר כיבוש אוסטריה על ידי הנאצים לא היה ניתן לרכז בה עוד יהודים. גם [[יוון]] סגרה שעריה לעולים. אנשי העלייה הצליחו להשיג 170 אשרות שהייה לזמן קצר לאיטליה, ואליה העבירו את המיועדים לעלייה. אולם שם עלתה בעיה חמורה של מציאת ספינה וצוות להובלת המעפילים הבלתי חוקיים. ביום האחרון לפקיעת האשרות הצליח מרדכי כץ, מזכיר שלטון בית"ר, לארגן ספינהאונייה, שהובילה ארצה את העולים.
 
בכינוס העולמי של בית"ר ב[[ורשה|וורשה]] באותה שנה, הועלתה בעיית השגת אשרות מעבר ואשרות כניסה במדינות אירופה. הפתרון שנמצא היה הוצאת אשרות שיעדיהן הסופי הוא מדינות באפריקה, שאותן ניתן היה להוציא בצורה קבוצתית ולא רק לבודדים. את בעיית נמלי המוצא פתרו המבריחים היוונים, כשהציעו להפליג מנמל ב[[דנובה]] וממנו לצאת לים השחור. ב[[דנובה]] שטו ספינות ממדינות רבות והפיקוח עליהן היה מצומצם. שני פתרונות אלה ליוו מעתה והלאה את עליות אף על פי. הספינות "דראגהדראגא" ו"'''ארטימיסיה'''" נשכרו שוב, והתווספה אליהן הספינה "[[אלי (אוניית מעפילים)|אלי]]". עד סוף השנה הגיעו משלוחים רבים של מעפילים שנקלטו בחופי [[נתניה]]. במשך כחודשיים נקלטו כך כאלפיים עולים.
 
בהמשך הגיעה האנייה "'''[[קאטינה]]'''", ובה 850 איש. בדרכה אבדו לה מי השתייה וכמעט כל מזונה. ליד [[קפריסין]] עברו 237 איש לאונייה "ארטימיסיה" שתפקידה להובילם ארצה. לאחר מכן נתקלה קאטינה בבעיות חמורות של ניתוק הקשר עם ארטימיסיה, כמעט ללא פחם ומזון, שני מקרי מוות כתוצאה מ[[דלקת קרום המוח]] וסחטנות שהפעיל צוות האונייה כדי להמשיך. לאחר שהצליחו להסדיר חלק מהעניינים, קלטה האונייה איתות [[SOS|אס.או.אס]] מאוניית ההעפלה '''[[ג'יפו|ג'יפו ב']]''' שעלתה על שרטון, עמדה לשקוע, ובה היו מצויים 750 מעפילים. במבצע הצלה הועברו המעפילים אל קאטינה. לאחר נדודים בים התיכון הגיעה על מעפיליה לחופי [[כפר ויתקין]].
 
בסוף מרץ יצאה מרומניה האונייה "'''[[אגיאוסאגיוס ניקולאוס]]'''", ועליה פליטים שהגיעו בדנובה מאוסטריה ומ[[צ'כוסלובקיה]] הכבושות. בפעם הראשונה שעגנה מול הארץ גורשה ביריות בידי הבריטים, ואחד העולים נהרג. האונייה נמלטה לאיי יוון ועגנה ליד האי קיאה במשך שלושה חודשים. בשלהי יוני הועלו המעפילים על גבי הספינה "סאלומיה" וב-[[3 ביולי]] ירדו בחוף חיפה. 697 המעפילים נעצרו על ידי [[משטרת המנדט]], שוחררו מאוחר יותר ומספרם הופחת מאשרות העלייה לאותה השנה.
 
אחריה הגיעה האונייה "'''[[אסתיר]]'''", אשר התאימה ל-400 איש אך נדחסו בה 720. כשהגיעה לחופי הארץ פתחו עליה הבריטים באש, והיא נאלצה לשהות שלושה חודשים בים. לבסוף הורידה את עוליה ב[[אשקלון]]; אלו נלקחו למעצר ושוחררו אחרי כמה חודשים.
[[תמונה:אבן הנצחה לעליית "אף על פי" ליד קולנוע "אסתר" בנתניה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אבן הנצחה לעליית אף על פי על יד קולנוע "אסתר" בנתניה]]
 
בין מרץ לספטמבר 1939 יצאו לפועל 35 עליות בספינות שונות. מספר העולים על כל ספינה עמד על כ-400 עד 700. האונייה "'''סנדו'''" ועליה 270 עולים מרומניה הייתה היחידה שנעצרה על ידי הבריטים וחזרה לנמל המוצא השלה. האונייה "'''רים'''" יצאה מנמל קונסטנצה ועליה כ-750 איש. באזור רודוס פרצה אש בעקבות התפוצצות באונייה. אונייה איטלקית הצילה את הנוסעים והורידה אותם ברודוס. שם הוחזקו העולים על ידי השלטונות בתנאי הסגר קשים. אחרי חודש וחצי הועלו על האונייה "אגיוס ניקולאוס" שנזכרה לעיל. ב-[[22 באוגוסט]] נחתה בחופי תל אביב האונייה [[פאריטה]] כשעל סיפונה 850 מעפילים, שיצאה מהיםמ[[הים השחור]] והטלטלה ארבעים יום בים ובין נמלי יוון וטורקיה וכל מעפיליה נעצרו. שלוש אוניות ועשר סירות שעליהן כ-250 עולים בממוצע נתפסו על ידי הבריטים. עוליהן נאסרו והושמו ב[[מחנה המעצר בעתלית|מחנות מעצר בעתלית]] וב[[צריפין]]. רוב ההורדות בחודשים אלה בוצעו על ידי האצ"ל בחוף [[נתניה]]. העולים רוכזו והוסתרו בהתחלה במרתף בית הקולנוע "אסתר" שהיה מתחת לבמת הקולנוע ומשם פונו ליישובים ברחבי הארץ.
 
"'''[[סקריה (אוניית מעפילים)|סקריה]]'''", אוניית פחם טורקית בעלת תפוסה של 3,000 טון, שאורגנה על ידי [[ערי ז'בוטינסקי]], נשאה את מספר העולים הגדול ביותר, 2,400 מעפילים. רוב העולים הגיע מ[[צ'כיה]] והשאר מ[[הונגריה]]. היה צורך במימון גדול להשכרתה ולשם כך ערכו מגביות (אף בדרום אפריקה) כשרוב הכסף הגיע מתרומת יהודי רומניה. היהודים העשירים יותר מימנו את הצעירים חברי המפלגה הרוויזיוניסטית שעלו אף הם באונייה, ומילאו תפקידי אספקה ושירות. על האונייה היו לידות ופטירות. כשהתקרבה לחופי הארץ מספרים כי כמעט והתהפכה כשנוסעיה מיהרו אל לסיפון להביט אל חופי הארץ. בארץ נעצרו העולים במחנות המעצר. 300 נשים שוחררו במקום מפאת חוסר מקום, ובאוגוסט [[1940]] שוחררו כולם. מספרם היווה כחצי אחוז מכלל היהודים בארץ אותה עת. אחד המעפילים, אליהו גלזר, סיפר: {{ציטוטון|... בלכתך ברחובות תל אביב, חיפה ובמיוחד בנתניה קיבלת את הרושם שכל יהודי שני הגיע איתך באנייה "סקריה"...}}
46,324

עריכות