עליית אף על פי – הבדלי גרסאות

החל משנת [[1933]], בשל קשיי העלייה היבשתית, הוחלט בהנהגת הצה"ר על ניסיון לארגן את העלייה הבלתי חוקית דרך הים. הסנונית הראשונה הייתה האונייה "'''[[אוניון (אוניית מעפילים)|אוניון]]'''". ב[[פיראוס]] התארגנה קבוצה של 117 יהודים ועלתה על האונייה המושכרת "[[קאפולו]]". לאחר הפלגה רבת תלאות עם צמצום במזון ובמים הגיעה האונייה באחד הלילות אל חופי [[תל אביב]]. סירה של בית"רים החלה לשוט לעברה בהאירה אליה בפנס. רב החובל של האונייה, בחושבו כי מדובר במשטרה הבריטית, החליט להסתלק מהמקום, והפליג עם נוסעי האונייה לאיי [[יוון]] ושם הוריד את האנשים. פעילי בית"ר, בסיוע גורמים מקומיים, הצליחו לארגן אונייה חלופית, "[[אוניון]]", אשר הפליגה עם העולים אל חופי הארץ. מול חופי צפון תל אביב הספיקו מאה אנשים לרדת אל החוף בסירות. 17 האחרונים, שסירתם נפגעה, לא הספיקו להגיע בחסות הלילה ונאסרו עם צוות האונייה על ידי הבריטים. הם גורשו ליוון והעפילו מאוחר יותר באונייה "אודיסיה".

הספינההאונייהה "'''דראגהדראגא'''" ציינה את המעבר של ארגון העלייה מיוזמה פרטית לפועלם של כלל הגופים הרוויזיוניסטים. לאחר כיבוש אוסטריה על ידי הנאצים לא היה ניתן לרכז בה עוד יהודים. גם [[יוון]] סגרה שעריה לעולים. אנשי העלייה הצליחו להשיג 170 אשרות שהייה לזמן קצר לאיטליה, ואליה העבירו את המיועדים לעלייה. אולם שם עלתה בעיה חמורה של מציאת ספינה וצוות להובלת המעפילים הבלתי חוקיים. ביום האחרון לפקיעת האשרות הצליח מרדכי כץ, מזכיר שלטון בית"ר, לארגן ספינהאונייה, שהובילה ארצה את העולים.

בכינוס העולמי של בית"ר ב[[ורשה|וורשה]] באותה שנה, הועלתה בעיית השגת אשרות מעבר ואשרות כניסה במדינות אירופה. הפתרון שנמצא היה הוצאת אשרות שיעדיהן הסופי הוא מדינות באפריקה, שאותן ניתן היה להוציא בצורה קבוצתית ולא רק לבודדים. את בעיית נמלי המוצא פתרו המבריחים היוונים, כשהציעו להפליג מנמל ב[[דנובה]] וממנו לצאת לים השחור. ב[[דנובה]] שטו ספינות ממדינות רבות והפיקוח עליהן היה מצומצם. שני פתרונות אלה ליוו מעתה והלאה את עליות אף על פי. הספינות "דראגהדראגא" ו"'''ארטימיסיה'''" נשכרו שוב, והתווספה אליהן הספינה "[[אלי (אוניית מעפילים)|אלי]]". עד סוף השנה הגיעו משלוחים רבים של מעפילים שנקלטו בחופי [[נתניה]]. במשך כחודשיים נקלטו כך כאלפיים עולים.

בהמשך הגיעה האנייה "'''[[קאטינה]]'''", ובה 850 איש. בדרכה אבדו לה מי השתייה וכמעט כל מזונה. ליד [[קפריסין]] עברו 237 איש לאונייה "ארטימיסיה" שתפקידה להובילם ארצה. לאחר מכן נתקלה קאטינה בבעיות חמורות של ניתוק הקשר עם ארטימיסיה, כמעט ללא פחם ומזון, שני מקרי מוות כתוצאה מ[[דלקת קרום המוח]] וסחטנות שהפעיל צוות האונייה כדי להמשיך. לאחר שהצליחו להסדיר חלק מהעניינים, קלטה האונייה איתות [[SOS|אס.או.אס]] מאוניית ההעפלה '''[[ג'יפו|ג'יפו ב']]''' שעלתה על שרטון, עמדה לשקוע, ובה היו מצויים 750 מעפילים. במבצע הצלה הועברו המעפילים אל קאטינה. לאחר נדודים בים התיכון הגיעה על מעפיליה לחופי [[כפר ויתקין]].

בסוף מרץ יצאה מרומניה האונייה "'''[[אגיאוסאגיוס ניקולאוס]]'''", ועליה פליטים שהגיעו בדנובה מאוסטריה ומ[[צ'כוסלובקיה]] הכבושות. בפעם הראשונה שעגנה מול הארץ גורשה ביריות בידי הבריטים, ואחד העולים נהרג. האונייה נמלטה לאיי יוון ועגנה ליד האי קיאה במשך שלושה חודשים. בשלהי יוני הועלו המעפילים על גבי הספינה "סאלומיה" וב-[[3 ביולי]] ירדו בחוף חיפה. 697 המעפילים נעצרו על ידי [[משטרת המנדט]], שוחררו מאוחר יותר ומספרם הופחת מאשרות העלייה לאותה השנה.

בין מרץ לספטמבר 1939 יצאו לפועל 35 עליות בספינות שונות. מספר העולים על כל ספינה עמד על כ-400 עד 700. האונייה "'''סנדו'''" ועליה 270 עולים מרומניה הייתה היחידה שנעצרה על ידי הבריטים וחזרה לנמל המוצא השלה. האונייה "'''רים'''" יצאה מנמל קונסטנצה ועליה כ-750 איש. באזור רודוס פרצה אש בעקבות התפוצצות באונייה. אונייה איטלקית הצילה את הנוסעים והורידה אותם ברודוס. שם הוחזקו העולים על ידי השלטונות בתנאי הסגר קשים. אחרי חודש וחצי הועלו על האונייה "אגיוס ניקולאוס" שנזכרה לעיל. ב-[[22 באוגוסט]] נחתה בחופי תל אביב האונייה [[פאריטה]] כשעל סיפונה 850 מעפילים, שיצאה מהיםמ[[הים השחור]] והטלטלה ארבעים יום בים ובין נמלי יוון וטורקיה וכל מעפיליה נעצרו. שלוש אוניות ועשר סירות שעליהן כ-250 עולים בממוצע נתפסו על ידי הבריטים. עוליהן נאסרו והושמו ב[[מחנה המעצר בעתלית|מחנות מעצר בעתלית]] וב[[צריפין]]. רוב ההורדות בחודשים אלה בוצעו על ידי האצ"ל בחוף [[נתניה]]. העולים רוכזו והוסתרו בהתחלה במרתף בית הקולנוע "אסתר" שהיה מתחת לבמת הקולנוע ומשם פונו ליישובים ברחבי הארץ.