איקונין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 32:
השימוש באיקונין התפתח מאוד ב[[רוסיה]] לאחר המרתה ל[[נצרות אורתודוקסית]] בשלהי [[המאה ה-10]]. הם הפכו נפוצים במיוחד ב[[הכנסייה האורתודוקסית|כנסייה האורתודוקסית]], ב[[הכנסייה האורתודוקסית המזרחית|כנסייה האורתודוקסית המזרחית]], וב[[הכנסייה הקתולית המזרחית|כנסייה הקתולית המזרחית]].
 
בשימוש מסוג זה, איקונין הואיכול בדרך־כלללהיות ציוריםציור קטניםגדול בקיר הכנסייה או ציור קטן על [[עץ (חומר גלם)|עץ]]. בבתים דתיים רבים ברוסיה, למשל, יש איקוניות מסוג זה התלויים על קירות. יש היסטוריה עשירה ותבניות עשירות של [[סמליות דתית]] המקושרת לאיקונין. הנוצרים האורתודוקסים מכנים אותם לעתים "חלונות לגן־עדן". בכנסיות מזרחיות אלה, מרכז הכנסייה מופרד באופן טיפוסי מהמזבח בעזרת "[[איקונוסטסיס]]", קיר של איקונין.[[תמונה:Blackmadonna.jpeg|שמאל|ממוזער|200px|האיקונין הנודע של המדונה השחורה ב[[צ'נסטוחובה]] ([[פולין]])]]
 
איקונין מוארים לעתים קרובות בעזרת [[נר]]ות או כדים ובהם [[שמן]] ופתילה (ההעדפה נתונה לנרות מ[[שעווה|שעוות]] [[דבורה (חרק)|דבורים]] ול[[שמן זית]] בשל בעירתם הנקייה מעשן). מעבר למטרה הפרקטית של הארת הציורים בכנסייה חשוכה בימים שבטרם ה[[חשמל]], יש כאן גם סמליות של "הארת" הקדושים בידי ישו, "אור העולם".