אלבטרוס מלכותי – הבדלי גרסאות

בים, האלבטרוסים המלכותיים נוהגים לעוף בגפם. הם מתאספים בכמויותבמספרים גדולים באזורים בהם נמצאת כמות גדולה של מזון זמין, ובייחוד ליד סירות דיג. בנוסף, מאות פרטים, ובמיוחד צעירים או בוגרים שלא מצאו בן או בת זוג, עשויים להתאסף על האדמה באזורים ייחודיים. הם אינם פעילי-יום או פעילי-לילה באופן מובהק, ועשויים לרכז את פעילותם בכל אחת משעות היום. האלבטרוסים הללו עפים מרחקים ארוכים במשך השנה, ומוערך כי הם גומאים למעלה מ-150,000 קילומטרים בכל שנה במהירויות שעשויות לעלות על 110 קילומטרים בשעה. בשל גודלם הרב, קשה להם לנפנף הרבה בכנפיהם, ולכן תעופתם מתבססת על דאייה שנעזרת באוויר העולה מפני הים. מסיבה זו, הם מתקשים לעוף כאשר מזג האוויר רגוע וה[[רוח]]ות אינן חזקות מספיק, ובחלק מהמקרים הם נאלצים לנטוש את התעופה ולשוט במימי האוקיינוס. מראה האלבטרוסים המלכותיים מלא הוד (ומכאן שמם), אך בניגוד חד מראה האלבטרוס הממריא או הנוחת הוא חסר כל חינניות: האלבטרוס נוהג לרוץ מרחק רב כשכנפיו פרושות על מנת לצבור מהירות מספקת להמראה, וכשהוא נוחת, הוא חייב להמשיך לנפנף בכנפיו עד לעצירה מוחלטת או שיתרסק על הרצפה. מסיבה זו האלבטרוסים נפצעים בנחיתה פעמים רבות.