דקה רקורדס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה |
←יסוד החברה: עריכה |
||
שורה 5:
החברה נוצרה על ידי אדוארד לואיס (Edward Lewis), סוחר [[בורסה]] [[לונדון|לונדוני]] שרכש את חברת "דקה [[גרמופון|גרמופונים]]" שייצרה גרמופונים ואך את הגרמופון הנייד הראשון. מתוך תפיסה שעל חברה המייצרת גרמופונים לייצר גם [[תקליט]]ים ותוך ניצול המוניטין ורשת ההפצה של הגרמופונים, החל לואיס לשווק ב-1929 גם תקליטים, בתחילת את תקליטי חברת Duophone וזמן קצר לאחר מכן תקליטים שהופקו ושווקו תחת ה[[מותג]] "דקה". על מנת לשרוד את [[השפל הגדול]], שפגע במכירות גם בבריטניה ואת התחרות עם יריבתה הנצחית של דקה, [[EMI]], הוריד לואיס את מחיר התקליט לצרכן למחצית מזה של תקליט EMI. דקה אף השתלטה על החברה האמריקאית Brunswick Records ובכך יסדה חברה בריטית-אמריקאית מאוחדת. הקטלוג של Brunswick Records כלל אמנים פופולריים כ[[אל ג'ולסון]] ו[[בינג קרוסבי]] והחברה מיצבה את עצמה בעיקר כחברת [[מוזיקה פופולרית]]. החברה אף רכשה את חברת התקליטים המקורית של [[תומס אלווה אדיסון|אדיסון]].
באמצע [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות השלושים]] רכשה דקה את "פולידור", חברת תקליטים שהתמחתה ב[[מוזיקה קלאסית]] והפכה לחברת הקלטות קלאסית חשובה. עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] מכר לואיס את חלקו בדקה-ארצות הברית, שהפכה לחברה עצמאית. צרכי הבידור הקל הניתן לצריכה מבלי לצאת מהבית שאפיינו את תקופת המלחמה סייעו רבות להצלחתה הכלכלית של "דקה". המלחמה האיצה את פיתוח תחום ה[[אלקטרוניקה]] בבריטניה, וחידושים בתחום שולבו עד מהרה בתחום האלקטרוניקה הבידורית ובתחום ההקלטה. ב-[[1944]] הציגה "דקה" את שיטת (ffrr (full frequency range recording (הקלטה בתחום [[תדר]]ים מלא) שאיפשר העברת גוון-קול אמיתי יותר למאזין. מיד עם תום המלחמה הקליטה החטיבה הקלאסית של דקה [[קונצרט]]ים קלאסיים בערי [[אירופה]], [[פריז]], [[אמסטרדם]], [[ציריך]], [[ג'נבה]], [[ביירוית]] ו[[וינה]].
סמוך לייסוד החברה היא העניקה לה.וו ון-זיילן (H.W. van Zoelen) בעל חנות תקליטים ב[[אמסטרדם]], רשיון הפצה לתקליטי דקה ב[[הולנד]] ובמושבותיה. ב-[[1931]] הוקמה חברת ההפצה ההולנדית של דקה ((Hollandsche Decca Distributie (HDD), שהייתה לחברת תקליטים מפיקה עצמאית ולא רק מפיצה. החברה ההולנדית שגשגה ונמכרה לחברת [[פיליפס]]. ב-[[1950]] נוצרה מהאיחוד חברת [[פיליפס רקורדס]]. ב-[[1962]] התאחדה פיליפס רקורדס עם [[דויטשה גרמופון]] וב-[[1972]] זכתה החברה המאוחדת לשם PolyGram, ב-[[1979]] רכשה PolyGram את "דקה" הבריטית.▼
▲סמוך לייסוד החברה היא העניקה לה.וו ון-זיילן (H.W. van Zoelen) בעל חנות תקליטים ב[[אמסטרדם]], רשיון הפצה לתקליטי דקה ב[[הולנד]] ובמושבותיה. ב-[[1931]] הוקמה חברת ההפצה ההולנדית של דקה ((Hollandsche Decca Distributie (HDD), שהייתה לחברת תקליטים מפיקה עצמאית ולא רק מפיצה. החברה ההולנדית שגשגה ונמכרה לחברת [[פיליפס]]. ב-[[1950]] נוצרה מהאיחוד חברת [[פיליפס רקורדס]]. ב-[[1962]] התאחדה פיליפס רקורדס עם [[דויטשה גרמופון]] וב-[[1972]] זכתה החברה המאוחדת לשם PolyGram, ב-[[1979]] רכשה PolyGram את "דקה" הבריטית.
▲באמצע [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות השלושים]] רכשה דקה את "פולידור", חברת תקליטים שהתמחתה ב[[מוזיקה קלאסית]] והפכה לחברת הקלטות קלאסית חשובה. עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] מכר לואיס את חלקו בדקה-ארצות הברית, שהפכה לחברה עצמאית. צרכי הבידור הקל הניתן לצריכה מבלי לצאת מהבית שאפיינו את תקופת המלחמה סייעו רבות להצלחתה הכלכלית של "דקה". המלחמה האיצה את פיתוח תחום ה[[אלקטרוניקה]] בבריטניה, וחידושים בתחום שולבו עד מהרה בתחום האלקטרוניקה הבידורית ובתחום ההקלטה. ב-[[1944]] הציגה "דקה" את שיטת (ffrr (full frequency range recording (הקלטה בתחום [[תדר]]ים מלא) שאיפשר העברת גוון-קול אמיתי יותר למאזין. מיד עם תום המלחמה הקליטה החטיבה הקלאסית של דקה [[קונצרט]]ים קלאסיים בערי [[אירופה]], [[פריז]], [[אמסטרדם]], [[ציריך]], [[ג'נבה]], [[ביירוית]] ו[[וינה]].
== דקה האמריקאית ==
| |||