דקה רקורדס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה |
הרחבה |
||
שורה 66:
== מוזיקה קלאסית ==
לפני מלחמת העולם השנייה לא היה לדקה רפרטואר קלאסי מרשים ואיכות הצליל שלה לא הספיקה לחוויה מוזיקלית טובה. החברה הקליטה מיצירות [[פרדריק דיליוס]] ו[[הנרי פרסל]] הבריטים, כולל הפקה מלאה של ה[[אופרה]] [[דידו ואניאס]] ([[1936]]). מיד לאחר המלחמה הצטרף לחברה המפיק [[ג'ון קלשו]] (John Culshaw), שהיה עד מהרה למנהל החטיבה הקלאסית. מיד עם תום המלחמה הקליטה החטיבה [[קונצרט]]ים קלאסיים בערי [[אירופה]], [[פריז]], [[אמסטרדם]], [[ציריך]], [[ג'נבה]], [[ביירוית]] ו[[וינה]] תוך שימוש חלוצי בשיטת ה-ffrr החדשה, שהייתה אמורה להקנות צליל חי ואמיתי יותר. כן החתימה החברה את הזמרת [[קתלין פרייר]] ואת [[תזמורת שווייץ המערבית]] בניצוחו של [[ארנסט אנסרמה]]. אולם, עד הכנסת אריך-הנגן, לא הייתה חוויית ההאזנה ניטבית בשל בעיות טכניות של הדפסה. ב-[[1958]] יצא קלשו להקלטת כל [[טבעת הניבלונגים|מחזור האופרות "טבעת הניבלונגים"]] מאת [[ריכרד וגנר]] בניצוחו של גיאורג שולטי. ההצלחה הגדולה שהושגה תוך ניצול האמצעים הטכניים הובילה להחתמתם בחברה של [[הרברט פון קאראיין]], [[לוצ'יאנו פאבארוטי]] ואחרים.
משנות החמישים פעלו דקה הבריטית ודקה האמריקאית בנפרד, כאשר רוב ההפקות המקוריות נעשות על ידי דקה הבריטית (ומופצות באמריקה באמצעות "לונדון רקורדס") ודקה האמריקאית מפיצה הקלטות של דויטשה גרמופון ופרלופון (EMI). ב-[[1956]] הצטרף לדקה האמריקאית המפיק ישראל הורוביץ (Israel Horowitz), שפיתח את תחום ההקלטה הקלאסית בדקה האמריקאית עם [[התזמורת הסימפונית של סינסינטי]] בניצוחו של [[מקס רודולף]]. כן החתים את נגן ה[[גיטרה קלאסית]] [[אנדרס סגוביה]]. דקה האמריקאית סיימה לפעול בתחום הקלאסי ב-[[1971]]<ref>[http://www.nytimes.com/2009/01/05/arts/music/05horowitz.html?_r=0 הספד לישראל הורוביץ], [[ניו יורק טיימס]], 8 בינואר 2009]]</ref>.
== קישורים חיצוניים ==
| |||