דקה רקורדס – הבדלי גרסאות

'''דקה''' (ב[[אנגלית]]: '''Decca''') היא [[חברת תקליטים]] שנוסדה בשנת [[1929]], עד [[מלחמת העולם השנייה]] הייתה החברה [[בריטניה|בריטית]]-[[ארצות הברית|אמריקאית]], ומן המלחמה ואילך פעלו דקה הבריטית ודקה האמריקאית בנפרד. לאחר סדרת מיזוגים הפכה דקה לחלק מ[[יוניברסל מיוזיק גרופ]]. הענף הבריטי נודע בשל חדשנותו ה[[טכנולוגיה|טכנולוגית]], בעוד הענף האמריקאי נודע בשל חדשנות ה[[הפקה]], כך למשל קידמה דקה האמריקאית הפקת [[אלבום הופעה|אלבומי הופעה]]. המותג "דקה" משמש כיום את קטלוג המוזיקה הקלאסית ואת הקלטות [[מחזמר|מחזות הזמר]] וכן את חטיבת "דקה" ביוניברסל הכוללת את [[דויטשה גרמופון]], [[פיליפס רקורדס]], [[ורב רקורדס]] ו[[קונקורד רקורדס]].

שיטת (ffrr (full frequency range recording (הקלטה בתחום [[תדר]]ים מלא) היא פיתוח של המהנדס ארתור הדי<ref>[http://www.scienceandsociety.co.uk/results.asp?image=10301783&screenwidth=1151 ארתור הדי]</ref> שעסק בפיתוח [[הידרופון]] (מיקרופון המיועד לשימוש מתחת למים למטרות הקלטה והאזנה לקול תת-מימי) איכותי ואמית במהלך המאמץ המלחמתי ב-[[1944]]. טכנולוגיית המיקרופון, שאיפשרה האזנה והקלטה בטווח תדרים גדול מאד (80 עד 15000 [[הרץ]]) עם [[יחס אות לרעש]] של 60 [[דציבל]] הועברה עם תום המלחמה על ידי הדי למעסיקתו, דקה. בשנת 1949, עם אימוץ התקליט ה[[אריך-נגן]] העשוי [[ויניל]] איפשרה הדפסת הצליל הקרובה למקור את העברת ההקלטה המשובחת לתקליט, והצליל של דקה נשמע איכותי במיוחד. עד מהרה הפך ה-ffrr ל[[תקן]] [[דה פקטו]] בתעשייה. דקה אימצה את תקן האריך נגן לפני EMI, דבר שהקנה לה יתרון תחרותי ממשי<ref>[http://www.vinylrecordscollector.co.uk/text/vinylhist14a.html על ffrr, "היסטוריה על ויניל"]</ref>.

לפני מלחמת העולם השנייה לא היה לדקה רפרטואר קלאסי מרשים ואיכות הצליל שלה לא הספיקה לחוויה מוזיקלית טובה. החברה הקליטה מיצירות [[פרדריק דיליוס]] ו[[הנרי פרסל]] הבריטים, כולל הפקה מלאה של ה[[אופרה]] [[דידו ואניאס]] ([[1936]]). מיד לאחר המלחמה הצטרף לחברה המפיק [[ג'ון קלשו]] (John Culshaw), שהיה עד מהרה למנהל החטיבה הקלאסית. מיד עם תום המלחמה הקליטה החטיבה [[קונצרט]]ים קלאסיים בערי [[אירופה]], [[פריז]], [[אמסטרדם]], [[ציריך]], [[ג'נבה]], [[ביירוית]] ו[[וינה]] תוך שימוש חלוצי בשיטת ה-ffrr החדשה, שהייתה אמורה להקנות צליל חי ואמיתי יותר. כן החתימה החברה את הזמרת [[קתלין פרייר]] ואת [[תזמורת שווייץ המערבית]] בניצוחו של [[ארנסט אנסרמה]]. אולם, עד הכנסת אריך-הנגן, לא הייתה חוויית ההאזנה ניטבית בשל בעיות טכניות של הדפסה. ב-[[1958]] יצא קלשו להקלטת כלהאולפן הראשונה המלאה מאז ומעולם של [[טבעת הניבלונגים|מחזור האופרות "טבעת הניבלונגים"]] מאת [[ריכרד וגנר]] בניצוחו של גיאורג שולטי עם התזמורת [[הפילהרמונית של וינה]]. כן הקליט קלשו עם שולטי הקלטות אולפן של יצירות מאת [[ריכרד שטראוס]], [[ג'וזפה ורדי|ורדי]], [[גוסטב מאהלר|מהלר]] ו[[בלה ברטוק]] עם [[התזמורת הסימפונית של שיקגו]] ו[[התזמורת הסימפונית של לונדון]] בכלל זה כל הסימפוניות של [[בטהובן]], [[ברהמס]], [[ברוקנר]], [[אלגר]], [[רוברט שומן|שומן]] ו[[גוסטב מאהלר|מהלר]]. ההצלחה הגדולה שהושגה תוך ניצול האמצעים הטכניים הובילה להחתמתם בחברה של [[הרברט פון קאראיין]], [[לוצ'יאנו פאבארוטי]], שהיה אמן של דקה במשך כמעט כל הקריירה שלו ואחרים, בהן זמרות האופרה [[רנה פלמינג]] ו[[צ'צ'יליה ברטולי]].