ייהרג ואל יעבור – הבדלי גרסאות

ב[[מסכת סוטה]]{{הערה|{{בבלי|סוטה|י|ב}}.}} דן ה[[תלמוד]] בהתנהגותה של [[תמר (אשת ער)|תמר]] כפי שהיא מתוארת בספר [[בראשית]]. תמר נמנעה מלומר במפורש שחמיה [[יהודה (דמות מקראית)|יהודה]] הוא שהכניסה להריון כשחשבה ל[[זונה]]. תוצאתה של שתיקה זו כמעט הובילה לכך שנגזר עליה מוות בשרפה. מכאן מסיק [[רבי יוחנן]] המביא את דברי רבי [[שמעון בר יוחאי]]: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים". מסקנה זו עומדת בקנה אחד עם תפיסתם של [[חז"ל]] שביוש בפרהסיה דומה להריגה. ה[[תוספות]] תוהים מדוע אין מונים בפירוש את [[הלבנת פנים|הלבנת הפנים]] בין הדברים שהם "ייהרג ואל יעבור" ומשיבים שהסיבה היא שהיא אינה מפורשת בתורה. אך [[רבינו יונה]] בשערי תשובה (שער ג' סי' קלט') הסביר שמדובר ב'אבק' רציחה, כי הביוש גורם להסתלקות מראה האודם מפני המתבייש. למעשה ה[[אחרונים]] נחלקו ביניהם בשאלה האם דברי התלמוד נאמרו במישור ההלכתי, ורובם פירשום כרעיון מוסרי בלבד, ונראה שלדעת הרב עובדיה להחמיר בזה ולהיהרג עךעל כך.{{הערה|שו"ת [[יביע אומר]] חלק ו יו"ד סי' יג' אות יב'}}