|
|
|
בספטמבר [[2001]] הצליח כרמי לשרוד ירי טילים אל מכוניתו, למרות שנהפך לכמעט [[עיוורון|עיוור]]. ב־14 בינואר 2002, כארבעה חודשים אחר כך הוא חוסל על ידי ישראל בפיצוץ מטען, בעת שהלך ברחוב (הפלסטינים דיווחו לאיחוד האירופי, זמן קצר לפני חיסולו, כי הוא בכלל עצור בכלא בטול כרם).
לאחר חיסולו נטען ב[[תקשורת]] על ידי דוברים ישראלים, כי כרמי תכנן "מגה-פיגוע", אך זמן קצר לאחר מכן הועלתה טענה כי היו בכירים ב[[מערכת הביטחון]] העלושהעלו ספקות בנוגע לצדקת ההחלטה לחסלו<ref>{{הארץ|זאב שיף|ישראל ביקשה מארצות הברית להעביר אזהרה חמורה לרשות|119484|20/01/2002|}}</ref>. סיעת חד"ש גינתה את "חיסולו של ראאד אל-כרמי" ואמרה כי "מדיניות החיסולים פותחת פתח להזמנת פיגועים ולדרדור נוסף של המצב". ח"כ זהבה גלאון (מרצ) אמרה כי "הרצח של המסעדנים משינקין הוא נורא וכל רצח הוא נורא בעיני, אבל לא ייתכן שמדינת ישראל ממשיכה במדיניות של חיסולים. האנשים שאחראים לרצח היו צריכים להיעצר על ידי הרשות הפלסטינית, אבל לא ייתכן שמדינת ישראל מוציאה להורג ללא משפט וכל חיסול כזה הרי מוביל לחיסול הבא נגדנו". בספר "בומרנג", שיצא שלוש שנים לאחר האירוע, טענו העיתונאים עופר שלח ורביב דרוקר, כי ה[[שב"כ]] ידע שראאד כרמי הורה, זמן קצר לפני מותו, לחדול מהפיגועים בישראל בטענה כי התקבלה החלטה מדינית על כך, מטעם [[יאסר ערפאת|ערפאת]].
==קישורים חיצוניים==
|
